הבריחה מטהרן - סיפורה המרתק של דיאנה רחמני הוצאת צמרת . מומלץ. מאת: שרית יוכפז

 

             

 הבריחה מטהרן - סיפורה המרתק של דיאנה רחמני

 

שורשים בטהראן

דיאנה רחמני נולדה באיראן, 

בעיר הבירה טהראן, למשפחה מבורכת בילדים, הילדה החמישית מתוך שישה.את צעדיה הראשונים בעולם עשתה בבית החולים היהודי "כאנון ח'איר ח'אה" ( کانون‌خیر خواه) שנוהל על ידי רופאים יהודים בשכונת "מהלה" בדרום טהראן. היחסים בין המוסלמים והיהודים היו טובים באותם ימים, ואיש לא יכול היה לדמיין מה צפוי לקהילה היהודית בעתיד.

דיאנה גדלה על ערכים יהודיים עמוקים: שמירת כשרות, הפרדת בשר וחלב, וחגיגת החגים במסורת מלאה. בית הספר שבו למדה, "אליאנס אתחאד", נוהל על ידי יהודי צרפת, והיה מקום בטוח ומוכר עבורה.

היא זוכרת בבירור את השנה הראשונה שבה החליטה לצום ביום כיפור. הייתה בת תשע בלבד, וכשאמרה לאמה על ההחלטה, זו הסכימה. השמחה שהציפה את דיאנה הייתה עצומה. בשעות הערב הרגישה צמאה מאוד, ואמרה על כך לסבתא חנה, "ננה" שלה. הסבתא חיבקה אותה בחום ואמרה: "ג'ונם שלי, תסגרי את העיניים. בחלום תהיי ליד נהר מים צלול, תשתי כמה שאת רוצה, ותראי שלא תרגישי יותר צמא." הטריק הפשוט הזה עבד, וההרגשה שהצליחה להשלים את הצום הייתה מופלאה.

למחרת הלכה דיאנה לבית הכנסת. באמצע התפילה הרגישה מהומה, וכל הפנים סביבה נראו מודאגים. היא הבינה שפרצה מלחמה בישראל. כשראתה את הדאגה העמוקה בפניהם של יהודי איראן, הבינה משהו חשוב: לא משנה באיזו מדינה או באיזו עיר אתה חי, לבו של יהודי תמיד מחובר ללב של יהודי אחר. כבר מגיל צעיר הרגישה שהיא רוצה לחיות במדינה יהודית ולהיות שותפה בכל מה שעמה עובר.

                                                                                            דיאנה רחמני

מפגש גורלי

דיאנה למדה עד כיתה ח' בבית הספר אליאנס. בכיתה ט' עברה ללמוד בבית ספר מוסלמי, והיום הראשון היה מלחיץ ומפחיד. היא לא ידעה איך תוכל להסתדר בכיתה מלאה במוסלמים, שחלקם היו פנאטים דתיים.היא נכנסה לכיתה וישבה בספסל האחורי, כאילו שמישהו הוביל אותה אליו. בספסל לידה ישבה בחורה שקטה, ומיד הרגישה חיבור אליה. דיאנה התקרבה אליה והציגה את עצמה. הבחורה אמרה שקוראים לה דליה. בהפסקה הראשונה, דיאנה אמרה לה בלב פתוח: "אני חייבת להגיד לך משהו, אני יהודייה. אם את לא תרצי חברות איתי, שאדע מההתחלה."הן דיברו על המשפחות שלהן, ואז דיאנה אמרה שוב, כדי שלא יהיו ספקות: "אני באמת חייבת שתדעי שאני יהודייה, ואם יש לך בעיה עם זה, אני אבין לגמרי." עיניה של דליה נצצו, ודיאנה ראתה שהיא על סף בכי. דליה אמרה בקול חנוק: "גם אני יהודייה, רק פחדתי להגיד." יד הגורל הושיבה אותן ביחד.

תחילת הסוף

בתקופה ההיא החלו התפרעויות באיראן. אנשים יצאו לרחובות ובפנים גלויות הביעו מסרים נגד מוחמד רזא שאה פהלווי . דיאנה פחדה להיות מחוץ לבית, כי כל מי שעבר ליד המפגינים היה מסתכן בעצירה.ימים קשים אלה גרמו למשפחתה לחשוב שלעולם לא יצליחו להוריד את השאה. הוא היה חזק, ובעיקר הוא אהב יהודים. היועצים הציעו לו לעזוב זמנית את איראן עד שהמצב ירגע ואז לחזור, אבל לצערם הוא לא חזר. העם הזועם, העצבני וחסר הסבלנות, פרץ לבסיס צבאי והשתלט עליו.

דיאנה לא תשכח את היום ששאה פרס עזב את המדינה. כותרת ענקית בעיתונים כתבה: "השאה ברח!" יהודים פחדו לדבר ולהביע דעה על המצב. כל הטלוויזיות היו דלוקות לקראת נחיתתו של חומייני. ברחובות חילקו עוגות ומשקאות מתוקים. גם משפחתה הדליקה את הטלוויזיה וחיכתה. דיאנה ראתה את חומייני יושב במטוס, רגוע לחלוטין. כששאלו אותו איזו הרגשה יש לו שהוא חוזר אחרי כל כך הרבה שנים בגלות לאיראן, הוא ענה במילה אחת: "כלום."

כולם היו בהלם מהתשובה חסרת הרגש הזו, אבל לא היה להם אומץ לדבר.

המשטר החדש

לאחר שחומייני עלה לשלטון, העולם השתנה באיראן. חוק חדש נכנס לתוקף לגבי לבוש לנשים ולגברים. נשים חויבו לשים רעלה ולכסות את גופן במלואו, ומי שלא ציית קיבל שבעים מלקות על הגב. אסור היה ללבוש בגדים צבעוניים, ואפילו למרוח לק אדום היה אסור.לא עבר זמן רב והחלה מלחמת איראן-עיראק. זה היה מפחיד. המון הרוגים בצבא איראן, ובכל רחוב היו תלויות תמונות של "שהידים" כך כינו את מי שמת במלחמה, לטענתם "מוות קדושים".היו הפצצות בטהראן. פיצצו את שדה התעופה של איראן, והפחד היה עצום. אי אפשר היה להיכנס או לצאת מאיראן.לאחר כמה שבועות הודיעו בחדשות ששיקמו את שדה התעופה ויש שוב טיסות. אבל בסוף החדשות הוסיפו משפט אחד שקפא את הדם בעורקים: ליהודי איראן אסור לצאת מהמדינה.

הידיעה הייתה כמו סכין בלב. זה הזכיר למשפחה של דיאנה את גרמניה הנאצית בהתחלה לא קנו מיהודים, אחר כך לא עברו לידם, ובסוף תלשו אותם מבתיהם והרגו אותם. אביה של דיאנה אמר שכבר אי אפשר להישאר באיראן, והאל יודע מה יעשו להם.

רצח שזעזע עם

בדיוק בזמנים האלה כלאו יהודי בשם אלקניאן. עשו לו משפט שדה והוציאו אותו להורג. איש שעשה המון למען איראן הואשם בבגידה ותלו אותו. הידיעה הייתה כמו רעידת אדמה ליהודי איראן. חלק גדול מהקהילה החליטו לברוח דרך ההרים. חלקם הצליחו להימלט, אבל חלקם איבדו את כל מה שהיה להם. נוכלים התחזו לאנשים שיכולים להבריח אותם, היהודים בטחו בהם, אבל ברגע האמת הנוכלים ברחו עם כל השלל שהיה בידם.אחיה של דיאנה גרו בישראל, ואי אפשר היה ליצור קשר ישיר איתם. הם התקשרו למשפחה דרך מדינה שלישית כדי שיוכלו לדבר. פעם אחת, כשאחותה לידה התקשרה, אמרו לה שגם הם רוצים לברוח אבל מפחדים שייתקלו בנוכלים. היא הציעה שלא יעשו שום דבר בעצמם, ושהיא הולכת לבקש עזרה מהסוכנות היהודית.בינתיים דיאנה התחתנה.

דפיקה בדלת

שבוע לאחר החתונה הייתה דיאנה אצל הוריה. פתאום דפקו בדלת, והיא ניגשה לפתוח. מעבר לדלת עמד איש נמוך קומה שביקש לדבר עם אביה. כשאבא ניגש אליו, הוא ביקש להיכנס ואמר שיש לו מסר חשוב להעביר להם.הוא נכנס ואמר שהגיע אליהם דרך הסוכנות היהודית, והוא מבריח אותם מאיראן. אביה של דיאנה קפץ מהכיסא, גירש אותו מהבית ואמר שהם אוהבים את איראן ולא יודע על מה הוא מדבר.הבחור קם על רגליו ואמר שהוא יודע שהם לא מאמינים לו, אבל בשעה חמש יתקשרו מישראל ויסבירו הכול. כולם ישבו מסביב לטלפון וחיכו לשיחה. כמו בסרטים, בשעה חמש בדיוק הטלפון צלצל. אביה ענה, ומהצד השני של הקו אמרו שהם מדברים מהסוכנות היהודית, והבחור שנמצא בביתם הוא המקשר שלהם. מה שהוא יגיד, הם חייבים לעשות.המשפחה שמחה מאוד שאפשר לסמוך עליו. באותו יום רקמו את תוכנית הבריחה.

הוא אמר שלא צריך לדאוג, ושתוך יומיים יגיעו לישראל. השמחה הייתה גדולה, אבל מהולה בפחד. הוא אמר שהגברים צריכים לגדל זקן, והנשים צריכות לכסות את עצמן בצ'אדור שחור עם רעלה שחורה. הזמן נקבע, והוא עזב אותם באומרו: "נתראה בעוד חודשיים."

                                                                                צילום: איל רחמני

מסע ללא סוף

המסע של משפחת רחמני, שהיה אמור להימשך רק יומיים, נמשך כמעט שישה חודשים של פחד ואי ודאות. במהלך התקופה הזאת נותק הקשר עם הסוכנות היהודית, ולא ידעו מה לעשות.בספרה, דיאנה מתארת בפירוט את הטלטלות שעברו כדי להגיע לארץ ישראל במסע בלתי נתפס. הסיפור שלה הוא סיפור של תקווה ואמונה. היא מקווה שכל מי שקורא יבין שלגור בארץ ישראל זו זכות שהקדוש ברוך הוא נתן לעם היהודי.

אהבת הבישול

כשהייתה ילדה, דיאנה תמיד עזרה לאמה במטבח. האם הייתה מכינה אוכל ודיאנה שוטפת, מקלפת ומנקה. תמיד הסתכלה על ידיה של אמה - איך היא מערבבת את הבשר, איך היא חותכת את הירק בלי קרש חיתוך. מאז ילדותה, אהבת הבישול נכנסה לדם שלה, ותמיד רצתה להיות בשלנית כמו אמא.בזמן שחומייני עלה לשלטון והחלה מלחמת איראן-עיראק, מצבה הבריאותי של אמה התדרדר. היא הייתה צריכה לעבור ניתוח חירום בישראל. האם השאירה את דיאנה במשך שלושה חודשים לטפל באביה ובאחיה, ועלתה לארץ כדי לעבור את הניתוח.

בהתחלה דיאנה לא ידעה מה לעשות. אבל מהר מאוד התחילה לבשל, ולא רק מאכלים קלים, כל מאכלי הדגל של המטבח הפרסי. הייתה גאה בעצמה.כשהגיעה לארץ, התעניינה במאכלים של כל העדות ובישלה אותם. הכניסה למטבח שלה עוד טעמים וריחות. כשנכנסה ל"מאסטר שף", בישלה את המאכלים שידעה, וכל פעם שמיכל אנסקי הייתה טועמת מהצלחת, הייתה אומרת: "מרגישים את הבישול הפרסי שלך," אפילו כשזו לא הייתה מנה פרסית.

סדנאות ושמחה

כבר שנים שדיאנה מעבירה סדנאות חווייתיות של מטבח פרסי. מגיעים אליה מכל קצוות הארץ כדי ללמוד, ובעיקר כדי לחוות את החוויה המדהימה. בסדנה היא מספרת על הילדות באיראן, על המנהגים של יהודי איראן, וביחד מכינים את האוכל עם המון שמחה, ריקודים וסיפורים.לצד הסדנאות שהיא מעבירה בבית, כבר שנים שדיאנה עובדת עם ילדים על רצף הספקטרום האוטיסטי. היא נהנית מהעבודה שלה איתם, ובכיתה שלה היא מבשלת בכיף עם הילדים. הם נהנים ביחד מהחוויה, וזה ממלא אותה בשמחה.

חשיפה במאסטר שף

כתיבת הספר הייתה תמיד בראשה של דיאנה, אבל תמיד אמרה לעצמה: מי רוצה לשמוע עליי ועל העלייה שלי? אבל באחד הפרקים ב"מאסטר שף" חשפה מעט מהתהליך שעברה, וזה עשה באזז גדול. המון אנשים שלחו לה הודעות ואמרו שהם ממש התרגשו, והמילים שלה נגעו להם בלב. זה שימח אותה מאוד.ברגע שהתכנית נגמרה, התחילה להעביר סדנאות והרצאות בבתי ספר, במתנ"סים ובבתי אבות. קיבלה ים של אהבה. היא לא תשכח את ההרצאה שהעבירה בירושלים באחד מבתי האבות. בסוף ההרצאה ניגשה אליה אישה מבוגרת, חיבקה אותה ואמרה: "איזה טלטולים עברת כדי להגיע לארץ ישראל."פתאום דיאנה ראתה על יד האישה מספר של מחנה ריכוז. היא חיבקה אותה בחזרה ואמרה: "מה שאני עברתי לא משתווה אליך." הן התחבקו ובכו יחד.

כתיבת הספר

תהליך כתיבת הספר היה מרתק עבור דיאנה. היא בחרה סופרת פרסייה בשם פרי סאני, שספריה כבר היו רבי מכר. דיאנה אהבה מאוד את הכתיבה שלה. הספר "הבריחה מטהראן" הוא בשבילה מורשת שהיא משאירה לילדים ולנכדים, והיא מקווה שהם יתגאו בה.במהלך עבודתה עברה המון קורסים כדי להתמודד עם הקשיים מול הילדים, וכמובן גם במישורים אישיים מול אנשים. היא למדה כמעט אלף שעות אקדמיות במכללת אורט הרמלין ובמכללה למנהל. רכשה ידע רחב בתחומים שונים: התמודדות במצבי לחץ, עבודה עם ילדים על רצף הספקטרום האוטיסטי, פענוח ציורי ילדים ופסיכולוגיה.

יום אחד הגיעה מוקדם לקורס שבו השתתפה. היה לה זמן, ופתחה את דף הפייסבוק שלה. ההודעה הראשונה שקפצה הייתה: "פרסים, יש לכם אוכל טעים! לתכנית חדשה מחפשים אתכם, בשלנים חובבים."דיאנה מיד כתבה: "אני!" לא עבר חצי שעה והתקשרו אליה והזמינו אותה לאודישן. כמובן שזה קרץ לה, במיוחד לדעת איך עובדים מאחורי הקלעים. היא השתתפה ב"הכי טעים שיש" וגרפה המון מחמאות מחיים כהן ורושפלד.

לאחר כמה חודשים פנו אליה מתכנית "מאסטר שף", והכול כבר היסטוריה.

הצלחה עולמית

דיאנה קיבלה ים של מחמאות ואהבה מהקהל, ובמיוחד מהעדה הפרסית, כי הביאה את המטבח שלהם לקדמת הבמה. היא התחילה להעלות סרטונים בטיקטוק ובאינסטגרם, והם זכו להצלחה נדירה.היא מקבלת מחמאות מכל קצוות העולם: מאמריקה, מקנדה, מדובאי, ובמיוחד מאיראן. אנשים שם מאוד אוהבים אותה ואת מה שהיא עושה.

כפי שדיאנה אוהבת לומר: "אוכל מקרב לבבות." ♥️

---

על הספר: "הבריחה מטהראן" הוא סיפור אמיתי ומרגש על מסע בלתי אפשרי, אמונה שלא נשברה, ותקווה שהובילה משפחה שלמה מחושך לאור. זהו סיפור של עם שלא ויתר, של זהות שנשמרה בסתר, ושל אהבה לארץ ישראל שגברה על כל פחד. 

דיאנה רחמני משתפת בספרה את הקוראים במסע מרתק מטהראן לירושלים, ומוכיחה שגם בתקופות האפלות ביותר, האור תמיד מנצח.

לינק לרכישת הספר :

https://www.netbook.co.il/Book.aspx?id=15415

מומלץ. 

ספר מרתק ומרגש.

THE SPARK By WORK OFF ART תערוכה חדשה ואחרונה בישראל-מאת שרית יוכפז

 

THE SPARK

By WORK OFF ART

 

תערוכה חדשה ואחרונה בישראל

 מבית היוצר של האוצרת יערה זקס

 

(אוצרת התערוכותPOP-UP MUSEUM TLV , THE ART OF DREAMING IMPERIAL HOTEL WONDERLAND)

 

המפעל הישן של טרה בתל אביב

01 OLD FACTORY IN TLV

43 OFFICE SPACES

50 ARTISTS

 

אוצרת ומפיקת התערוכה:

יערה זקס

 

פתיחה לקהל הרחב: 4.12.25

מכירת כרטיסים באתר התערוכה https://work-off-art.com/

יגאל אלון 119,תל אביב

(בסמוך לתחנת רכבת השלום ומאחורי קניון עזריאלי)

 

למשך זמן מוגבל יפתח את שעריו לקהל הרחב המפעל הישן של טרה ברחוב יגאל אלון 119 בתל אביב, לחוויית אמנות יוצאת דופן.

 

דמיינו לעצמכם מתחם של מפעל ישן עם חללים תעשייתיים ומשרדים בתל אביב, שכל אחד מהם יהפוך לקנבס עבור הרעיונות הכי מטורפים של אמנים ואמניות שיהפכו את המשרדים והחללים במתחם ליצירת אמנות מטורפת.

לאחר סדרת פרויקטים פורצי דרך (Pop-Up Museum TLV, Imperial Hotel Wonderland, The Art of Dreaming, Work Off Art), חוזרת יערה זקס עם תערוכה חדשה – והאחרונה שלה בישראל, רגע לפני פתיחת תערוכה בינלאומית ראשונה בחו״ל.

THE SPARK הוא לא עוד ניצוץ קטן – זו השראה אמיתית, אותו רגע שמדליק שינוי, יצירה וחלום.
בתוך מציאות יומיומית של עומס, פחדים, חוסר ודאות ושגרה מתישה – במיוחד בשנתיים האחרונות שכולנו עוברים כאן בישראל – אנחנו מחפשים את הרגע שבו נדלק הניצוץ שגורם לאמנים ולאנשים להמשיך ליצור, לחלום ולהאיר את הסביבה גם ברגעי משבר אישיים וקולקטיבים.

הרגע הקטן שהופך ייאוש לתקווה, בלגן ליופי, כאוס להשראה.

במפעל הישן של טרה בתל אביב, 43 חדרי המפעל והמשרדים יהפכו על ידי עשרות אמנים למסע צבעוני, טוטאלי ומטלטל שבו כל יצירה היא ה־SPARK של האמן: נקודת מבט אישית על איך מוצאים השראה בתוך מציאות מורכבת.

 

לכבוד התערוכה החדשה פתחנו קומה שלמה חדשה במפעל הישן של טרה בתערוכה הכי גדולה של יערה זקס עד כה.

 

 

בין הפרויקטים: אלה אוזן תציג מיצב וידאו־ארט רחב היקף ב־40 מסכים, שנוצר כולו ב-AI, ובוחן את המשבר כחומר גלם להתפתחות ואת הרגע שבו הכאב הופך לניצוץ של תודעה חדשה. מאיה ומקס גת־מור מסטודיו plan b ייצרו מיצב תלוי ממאות סכיני מטבח מרחפות, שמשרטט את המתח בין סכנה לשלווה ובין כאוס לסדר - רגע של יופי שנולד מתוך שבר ופחד. אנה קוגן תיצור פסל אנאמורפי עשוי שלל חפצים מחיי היומיום, שבתוך נקודת מבט אחת נחשף בו דיוקנון של אילון מאסק - חדר ילדות שהופך את שינוי הזווית לניצוץ של דמיון והשראה. שלי פיחה יציג את מיצב הקליגרפיה REMEMBER BY LETTER, ההופך מילים, שמות ותפילות שנולדו מהשבר לחלל של זיכרון וריפוי, שבו הכאב הפרטי נכתב מחדש כניצוץ קולקטיבי. The Missk תיצור חדר מלא ידיים ויצורים פרוותיים המקיפים את המבקר - סביבה רכה ובטוחה הבוחנת את אזור הנוחות כמרחב פנימי של חיבוק, חמימות ורגע של נשימה בתוך השבר. לי אלוני תציג עבודת וידאו־AI בדמותה, תלויה בזמן, החולפת בין חיים למוות ובין חומר לאור - יצירה המרחפת בין נפילה לתעופה ומציעה מבט חדש על אובדן, ריפוי וזמן. רותם מיכאלי תבנה שדה פרחים ענק עשוי מנקי מקטרות - סביבה רכה לקוחה מפסיעה בין עדינות לכוח פנימי, ובין פגיעות לצמיחה - מעשה ריפוי אישי שהופך לשדה של תקווה. nno.studio יקים מכונת מוזיקה פנאומטית, המופעלת באמצעות קומפרסור ומשרוקיות יום הולדת, ההופכת לחץ ורעש לצליל פשוט של תקווה- רגע משחקי שנולד מתוך מתח ומלחמה ועוד.

 

 

אמנים משתתפים:

 

Ella Uzan | Daniella sachs | Elfassi | Plan b | Yaara Sachs | Nami Oz | Nir Cohen | Miran Nudell | Alon Cohen Raz | Omer Hatan | Daniel Philosoph | Ros Lanzo | Caroline Attoun | Neta Weinberg | ana kogan | Hai Dorany | Rotem Michaeli | Kfir Miron | Zvia Green | the MisSk | Sheli Piha | Adi Yonatan Cohen | Elad Elyakim | Micha Cohen | Shir Lamdan | Pit | Lee Aloni | Hagar Platner | Moran Gross | Zori Baazov | Erezoo | Always/never | Pilpeled | Igal Talianski | zivink | Dioz | Monkey RMG | Splash Project | Almog Sachs | Reut Corfu | Keren Or Zelingher | Lena Brunshtein | Shira Korach | Sapir Ashkenazi | Oleg Korchagin | Shira K | San Ben Shitrit | nno.studio | Mai Sela | Amit Greenberg | zivink | Kobi Osher | Bella Entes | LILI -X- FALUJA  | Natalia Volkov | Ron Peretz

 

אינסטגרם

 

שעות פעילות התערוכה: (החל מתאריך 4.12.25)

ימים א-ה 10:00-21:30 (20:00 כניסה אחרונה)

יום שישי – 09:30-15:00 (15:00 כניסה אחרונה)

שבת 09:00-21:30 (20:00 כניסה אחרונה)

 

המפעל הישן של טרה, רחוב יגאל אלון 119, תל אביב

הכניסה לתערוכה ברכישת כרטיס מראש בלבד. אין מכירת כרטיסים במקום.

 

מחיר כרטיס לתערוכה: 99 ש״ח (כניסה חינם לילדים עד גיל 4)

מחיר כרטיס משפחתי בקניית 4 כרטיסים : 85 ש״ח לכרטיס

 

מכירת כרטיסים באתר https://work-off-art.com/

 

לרכישת כרטיסים נגישים יש לפנות לשירות הלקוחות בטלפון: 054-2268681

חניונים בתשלום באזור: חניון יגאל אלון, חניון נחלת יצחק, חניון אינווסטור , חניון מגדלי עזריאלי

 

לא תתאפשר כניסה לתערוכה עם קורקינטים ולא ניתן יהיה לאפסן חפצים בכניסה לאירוע.

 

חל איסור על הכנסת בעלי חיים לתערוכה, למעט כלבי נחייה ונגישות עם הצגת אישור.

 צילום רותם ישראלי

מאת שרית יוכפז

*פסטיבל הצילום הבינלאומי ה-12 בתל-אביב נפתח לקהל הרחב מרביעי, 19 בנובמבר עד שבת, 29 בנובמבר. מאת שרית יוכפז

 

*פסטיבל הצילום הבינלאומי ה-12 בתל-אביב נפתח לקהל הרחב* רביעי, 19 בנובמבר החל מ-20:30 עד שבת, 29 בנובמבר  50 תערוכות פתוחות לקהל הרחב | מאות צלמים מהארץ ומהעולם אירועים מיוחדים | סיורים מודרכים | שיחי אמן | פעילויות לכל המשפחה

לשעות הפתיחה ודרכי הגעה

שחר מרקוס, יופי נזיל, 2005

מקומות אחרונים בסיורים המודרכים! ככה רואים פסטיבל! הדרך הכי טובה לבקר בפסטיבל היא באמצעות הסיורים המודרכים. בעזרתם של מדריכים ומדריכות מקצועיים תיחשפו לתכנים המעניינים ביותר, תכירו את תהליכי העבודה ותפגשו את הסיפורים שמאחורי הצילומים. לבחירתכם סיורים קלאסיים של שעה לקהל הרחב, סיורים למשפחות, סיורי VIP מעמיקים של שעה וחצי הכוללים מפגש עם אמנים ואוצרים וסיור ״מאחורי הקולות״ בתערוכות החברתיות של הפסטיבל.

לכל הסיורים המרכים

צילום: אלה ברק

אירועים מומלצים המתופף של המהפכה ראשון, 23/11, 20:30-22:30 בלב המופע עומד המפגש בין יצירתו השירית של רוני סומק לבין עולמות המוזיקה והשפה של נטע וינר וסיסטם עאלי. שירתו הוויזואלית, הטעונה והמוכרת של סומק מוארת ונפתחת לפרשנות מחודשת דרך הביטוי המוזיקלי־לשוני של וינר וסיסטם עאלי – הנע בין היפ הופ, כלייזמר, מוזיקה ערבית קלאסית וספוקן וורד. מתוך המפגש נרקמת שיחה בין המילה הכתובה לבין הביט והרגע החי, בהשתתפות הראפרים מחמד מוגרבי, אנבר סייטיברגימוב וסמירה סרייה כאורחים מיוחדים.  לרכישת כרטיסים לחצו כאן פודקאסט לייב מיוחד - PHOTO VOICE שישי, 28/11, 12:00-13:30 שיחה על הכח המופלא של צילום וטקסט לשנות ולעצב נרטיב אישי וקהילתי. אייל לנדסמן, מנכ"ל PHOTO IS:RAEL, בשיחה עם ד״ר מני מלכה והסופרת תמר מור סלע לשיחה פתוחה על תיעוד וטראומה. בחלק השני נארח את ניצן כהן, במאי וכותב בראיון משותף עם בנו הצלם רועי קורמן כהן, על הייחוד והמשמעות של הצילום עבור אנשים על הרצף האוטיסטי. האירוע ללא עלות. מפגש והקרנה של הסרט: ״קישקה: מספר את עצמי״ שבת, 29/11, 18:00-20:00 במאי הסרט גד אייזן בשיחה אינטימית עם אלי ומישל קישקה על קומיקס, צילום וזהות. הסרט עוסק במישל קישקה, שלקראת פרישתו מבצלאל ובשיא הצלחתו כקריקטוריסט וכאמן קומיקס, מתבונן בדרכו ובסיפור המשפחתי הטרגי בצל אבא שורד שואה. הוא מנסה לשרטט קוים בין עברו למצב החברה הישראלית היום. משתתפים: מישל קישקה, אלי קישקה וגד אייזן. לרכישת כרטיסים לחצו כאן

דוד טרטקובר, ״אני כאן״, 2004.

שיחי גלריה השבוע בפסטיבל:   יום חמישי, 20.11 18:00 שיח גלריה בתערוכה של התוכנית השנתית הראשונה ללימודי צילום חברתי עם משתתפי התכנית יום שישי, 21.11 11:00 שיח עם האוצרת אליסיה שחף בתערוכה ״פתוח סגור פתוח״  12:00 שיח עם האוצרת שגית זלוף נמיר בתערוכה ״במרחב משתנה: תערוכת הבוגרות/ים השנתית של המרחב לצילום ואמנות". יום שבת, 22.11 16:00 שיח עם האוצרת פרופ׳ דנה אריאלי בתערוכה "אלבום צפון" 17:00 שיח עם האמן שחר מרקוס בתערוכה ״יופי נזיל״ 18:00 שיח עם האמן רוני סומק בתערוכה "שפת הרחוב: רוני סומק בדיאלוג עם דוד טרטקובר" מומלץ.