טריילר -
https://www.youtube.com/watch?v=iBB68PzTw8g
WHAT MARIELLE KNOWS
סרטו של פרדריק האמבלק
התחרות הרשמית פסטיבל ברלין
זוכה פרס התסריט מטעם אגוד המבקרים בגרמניה
מריאל מפתחת בן לילה יכולת לראות ולשמוע כל מה שהוריה, יוליה וטוביאס, רואים, חושבים ועושים. ההורים מתקשים להתמודד עם היכולת הטלפתית של בתם ועם התעקשותה לחשוף את השקרים הקטנים והעמדות הפנים שעוזרות להם (ולכולנו) לצלוח את החיים. עד מהרה, הם מוצאים עצמם בסחרור מניפולטיבי ואבסורדי שתוצאותיו לא צפויות.
"מה שמריאל יודעת" - דרמה קומית מושחזת, מקורית ומעוררת מחשבה המקלפת את המעטפת המושלמת של זוג מבוסס ולוקחת אותנו למסע אינטליגנטי וקומי אל לבה השברירי של הבורגנות האירופאית.
בימוי ותסריט: פרדריק האמבלק
צילום: אלכסנדר גרייזר
הפקה: פילי רום וטוביאס ולקר.
שחקנים:
יוליה: יוליה ג'נטש
טוביאס: פליקס קריימר
מריאל: לאני גריזלר
מקס: מחמט אצקי
סורן:
מוריץ
טרונפלס
גרמניה
2025.
גרמנית,
צרפתית.
כתוביות
בעברית ובאנגלית.
86 דקות
הפצה בישראל סרטי נחשון
החל מ- 3/9 בסינמטק ת"א ובכל רחבי הארץ
פרדריק האמבלק על הסרט:
הרעיון עלה לפני מספר שנים, כשמישהו הראה לי מוניטור לתינוק עם מצלמה מחוברת אליו. המחשבה על התינוק הישן, בחוסר ידיעה מוחלט לכך שהוא מצולם, נראתה לי משום מה מעוותת. התחלתי לחשוב על רמת ההשגחה והמעקב של הורים על ילדיהם בימינו. מה שבעבר היה "לפקוח עין" על הילדים, הפך היום לריגול של ממש. להורים היום יש כל כך הרבה כלים, המאפשרים להם במידה והם רוצים, מעקב צמוד אחר ילדיהם. התחלתי לשאול את עצמי מה יקרה אם נהפוך את דינמיקת הכוחות הזו? מה הורים יעשו אם הם יהיו תחת הפיקוח של ילדיהם? זה עורר מחשבות רבות על פרטיות, על הדרך בה הורים מתייחסים לילדיהם ולהיפך, על יחסי הכוחות הקיימים והמשתנים בתוך משפחה.
דבר נוסף שעניין אותי והוביל אותי לסרט הזה, הוא הדרך בה "חווים" הילדים את הוריהם. עבור ילדים קטנים, הוריהם הם למעשה אלוהים, נראה שהם יודעים הכל ומסוגלים לעשות כל דבר. רק כשהם מתחילים להתבגר, הילדים מגלים שהאלוהים הזה יכול לעשות גם שגיאות. שגם הם נאבקים עם החיים, לעיתים הרבה יותר ממה ששיערנו כשהיינו ילדים קטנים.
מריאל, גיבורת הסרט, הולכת לקבל קורס מזורז על כל זה בסרט, שינפץ חלק מהאשליות שלה, וזהו היבט נוסף שמוסיף משקל לסיפור.
עניין הטלפתיה התפתח בשלב מאוחר יותר, כי לא רציתי שכל העניין הטכנולוגי יסיח את דעתי מהנושאים הקיומיים שהובילו לכתיבת התסריט.
הסרט עוסק גם בפרטיות, כיוון שנראה שבחברה המודרנית, אנחנו נוטים לוותר יותר ויותר על הפרטיות שלנו, ועושים את זה מבלי לשאול יותר מדי שאלות. אני חושב שאסור לנו לשכוח בשום שלב, עד כמה שזה משנה אותנו ומשנה את ההתנהגות שלנו.
אני מאמין שכשבני האדם יאבדו את הפרטיות שלהם בכלל, הם יגיבו בדרכים שונות, ממצחיק לאבסורדי ועד טרגי ועצוב. רציתי להתייחס לכל ההיבטים הללו בסרט. אני אוהב שניתן להתבונן על סיטואציה או על סצינה בדרכים שונות בו זמנית.
אני לא חושב על ז'אנר כשאני בונה סיפור. אני מעדיף ללכת בעקבות הרעיון, לאן שזה יוליך אותי. רציתי להישען על אותם מצבים מורכבים שיכולים להיות מצחיקים ודרמטיים בו זמנית.
ז'אנר- דרמה.
מומלץ.
.jpg)
.jpg)
