ב־28.2 בשעה 19:00, תיפתח במוז״א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב תערוכת צילומי דיוקן אנושי של הצלם הבין־לאומי ראאד בואיה מאת: שרית יוכפז

 

מוז"א - מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב

מציג תערוכת צילום חדשה:

 

השחור הוא החיים

הלבן הוא האמנות

ב־28.2 בשעה 19:00, תיפתח במוז״א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב

תערוכת צילומי דיוקן אנושי של הצלם הבין־לאומי ראאד בואיה

 

"דיוקן טוב מעיד על הרגע שבו שתי נשמות, זו של הצלם וזו של המצולם נפגשות".

 

אוצר התערוכה גיא רז, מספר על הצלם ומבטו האנושי: "במבט ישיר וחומל, ללא פאתוס, נוגע הצלם ראאד בואיה ברבדים הפנימיים והעמוקים של מצולמיו, משקף מן האמת החבויה בזהותם ומספר את סיפורם. הקומפוזיציות הפשוטות והפורמט הריבועי בשחור־לבן של התצלומים יוצרים מעין "חלונות" אל הנפש", או כדברי בואיה - "דיוקן טוב מעיד על הרגע שבו שתי נשמות, זו של הצלם וזו של המצולם נפגשות".

 

בואיה נולד ב־1971 בכפר קטנה (Qatanna) שליד ירושלים. ילדותו ונעוריו רצופים הישרדות ועבודה במגוון עבודות, בהן: רועה צאן, פועל בנין בהתנחלויות ומוכר בשוק בעיר העתיקה, שם נחשף למדיום הצילום. בראשית שנות האלפיים למד בבית הספר לצילום מוסררה בירושלים. עם סיום לימודיו התקבל למלגת שהות ויצירה בקריית האמנים "הסיטה" בפריז, ומאז 2006 חי בעיר ויוצא ממנה למסעות צילום. בלב יצירתו נמצאים אנשי קטנה, כפר הולדתו, שאליו הוא חוזר לביקור מעת לעת; אך גוף עבודתו רחב הרבה יותר וכולל תצלומים ממקומות שונים באירופה, באפריקה, בדרום אמריקה ובאסיה.

 

התצלומים בתערוכה מציגים תמות אוניברסליות שמבטאות מבט אוניברסלי על אוכלוסיות מגוונות. התצלומים מוצגים על פי האזורים שבהם צילם בואיה. במצולמים שב"חים (שוהים בלתי חוקיים) ושוטרים פלסטינים, מתמודדי נפש, עובדי תעשיית הפחם, כפריים פשוטים, מהגרים, בני הרומה (צוענים), אנשי רחוב, נוער שוליים, עובדי תעשיית מין ועוד - המודרים ו"האחרים", כולם זוכים להתבוננות מנקודת מבט שווה, וניכרת האינטימיות שנוצרה במפגש בין הצלם למצולמים. 

 

המפגש הראשוני ביצירת הדיוקן הוא הרגע שבו מזהה בואיה את מושא הצילום וחותר לקראת העמדת המצלמה. מבט טרום צילומי זה מאפשר לבואיה ולמצולמים להפיג את החשש ולהתמסר לצילום. הלחיצה על כפתור המחשף טומנת בחובה את סך כל הזיכרונות של בואיה כאדם וכצלם ובו בזמן גם את הזיכרונות הגולמיים של המצולמים הצפים ועולים מבעד לתצלומים. הפשטות והדיוק בתצלומיו מחדדים את המהות של מושג ה"פונקטום" שטבע רולאן בארת, אותן "שריטות", קשות ורפות, הנשקפות מן התצלומים וחודרות את ההוויה של הצופים.

 

זו תערוכה אנושית וחומלת המספרת על הקושי לחיות בעולם הזה. יופיים של התצלומים חותר אל  ה"נשגב", והם נוגעים בספקטרום האנושי, בין ה"יפה" ל"קשה". בתצלומיו, חוזר בואיה אל שתי המולדות: אל כפר הולדתו ואל פאטמה אמו, אל השחור והלבן. חזרה זו מתבהרת במילותיו המשמשות כהשראה לשם התערוכה - "בתצלומי השחור לבן שלי, על כל גווניהם וצלליהם, השחור הוא החיים והלבן הוא האמנות".

 

אוצר התערוכה: גיא רז, אוצר הצילום של מוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב.

 

התערוכה תוצג בביתן אלכסנדר לתולדות הדואר והבולאות.

 

*****

 

פירוט על מבחר תמונות מתוך התערוכה:

 

השחור הוא החיים

הלבן הוא האמנות

צלם: ראאד בואיה Raed Bawayah

כל התמונות באדיבות הצלם ראאד בואיה 

 

Raed Bawayah 42

 

מתוך הסדרה "נסיעה טובה"

אוברוויליה, צרפת, 2007

 

من سلسلة "رحلة سعيدة"

أوبارفيلييه، فرنسا، 2007

 

From the series "Have a nice trip"

Aubervilliers, France, 2007

 

Raed Bawayah 47

 

מתוך הסדרה "צבעי השמש"

מרמורש, רומניה, 2007

 

من سلسلة "ألوان الشمس"

ماراموريش، رومانيا، 2007

 

From the series "The colors of the sun"

Maramureș, Romania, 2007

 

Bawayah 9 Raed

 

מתוך הסדרה "שנה טובה, ג'נין"

ג'נין, 2008

 

من سلسلة "عام سعيد، جنين"

جنين، 2008

 

From the series "Happy new year, Jenin"

Jenin, 2008

 

Raed Bawayah 43

 

וילה קור דה ויי

פריז, צרפת

 

فيلا كور دي في

باريس، فرنسا

 

Villa Coeur de Vey

Paris, France

 

Raed Bawayah 48

 

צל פנים

שטוטגרט, גרמניה, 2008

 

ظل الوجوه

شتوتغارت، ألمانيا، 2008

 

Faces shadow

Stuttgart, Germany, 2008

 

Raed Bawayah 21

 

בית חולים פסיכיאטרי, מתוך הסדרה "דדליין"

בית לחם, 2004

 

مستشفى الطب النفسي، من سلسلة "ددلاين"

بيت لحم، 2004

 

Psychiatric hospital, from the series “Deadline”

Bethlehem, 2004

 

Raed Bawayah 34

 

שוטר פלסטיני, מתוך הסדרה "פנה ימינה"

יריחו, 2009

 

شرطي فلسطيني، من سلسلة "إتجه الى اليمين".

أريحا، 2009

 

Palestinian policeman, from the series “Turn right”

Jericho, 2009

 

*****

תערוכה חדשה / מוז"א - מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב

השחור הוא החיים. הלבן הוא האמנות.

צלם: ראאד בואיה

 

פתיחה: 28 בפברואר 2023 //  נעילה: 27 במאי 2023

כתובת: מוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב. רח' חיים לבנון 2, רמת אביב, תל אביב

ילדים עד גיל 18: ללא תשלום | חיילים: 26  ₪ | סטודנטים: 35 ₪ | אזרחים ותיקים: 26 ₪

שעות פעילות:

 

שני, רביעי          10:00–16:00

שלישי, חמישי     10:00–20:00

שישי                 10:00–14:00

שבת                 10:00–18:00

יום ראשון המוזיאון סגור

 

אתר אינטרנט: https://www.eretzmuseum.org.il/

עמוד פייסבוק: https://www.facebook.com/eretzmuseum/

עמוד אינסטגרם: https://www.instagram.com/eretzisraelmuseum/

איזי רוזוב מרצה . מאמן אישי ועסקי פגשתי אותו בכנס מרצים מאת: שרית יוכפז

 

                                                    איזי רוזוב

ראיון עם איזי רוזוב מרצה . מאמן אישי ועסקי :

פגשתי אותו בכנס חשיפת  מרצים שארגנה "חגית מבורכת  שוורץ .במרינה בהרצליה 

                               מאת: שרית יוכפז

איזי היה בעלים וחבר מועצת מנהלים גיבור סברינה

מייסד ומנכ"ל ירחון הרכב אוטו

בעלים ויו"ר מועצת מנהלים רס-קאר יבואנית BMW לישראל

"נולדתי למשפחת תעשיינים מדור המייסדים, דור הנפילים של התעשייה הישראלית.

העסק העיקרי שלנו היה גיבור-סברינה לגרבונים ותחתוני נשים בו העסקנו למעלה מ- 3,000 עובדים.

ביומי הראשון בעבודה בגיבור סברינה אבא אמר לי שהעובדים הם הנכס הכי חשוב בעסק.

והוא המשיך ואמר "אתה לא מורם מעם. אתה רק בתפקיד אחר"

פיתחתי עסקים משלי, בין השאר הקמתי את עיתון הרכב "אוטו", הייתי יבואן BMW  והייתי נהג מרוצים.

שרתתי בכל שכבות הניהול החל מרצפת הייצור ועד לתפקידים הבכירים ביותר כמנכ"ל ויו"ר מועצת מנהלים.

בשנות ה-80 נחשבתי לאחר מעשירי הארץ.

הייתי חלק מהאלפיון העליון, במונחים של היום "טייקון", וחייתי חיים שמעט אנשים מגיעים אליהם.

כותרת באחד העיתונים הכתירה אותי כ"ילד הפלא של הכלכלה הישראלית.

 

בפברואר 1990 הכל התרסק והגעתי לפת לחם.

לא הסכמתי לוותר. המילה הזאת אינה מוכרת לי.

 

לאט לאט השתקמתי, הפכתי להיות אחד מיועצי מערכות מידע (SAP) הבכירים בארץ ומזה 3 שנים לאחר שהבסתי סרטן התחלתי לעסוק באימון אישי, עסקי/ניהולי והרצאות.

היום אני שר פעם בשבוע ורוקד 3 פעמים בשבוע כאשר באחת מהם אני רוקד עם נכדתי בת ה- 13 (שרוקדת איתי מאז היותה בת 8)  ואני מגדיר את עצמי כאיש השמח בעולם.

 

בהרצאות שלי אני מספר איך הצלחתי לשרוד את המפולת הנוראית שחוויתי ונותן כלים אמיתיים לכל אחד להתמודד עם כל קושי.

אני מספר גם מדוע קיבלתי תקליט TO SIR WITH LOVE  מפועלות בגיבור קריית שמונה, איך התמודדתי עם רוח רפאים במפעל גיבור שהקמתי וניהלתי בהונג קונג… ועוד.

אומרים שאנשים אינם זוכרים מה שאומרים להם או מה שמראים להם אבל הם לעולם לא ישכחו מה שגורמים להם להרגיש.

אני נותן להם להרגיש. ההרצאות שלי הן חוויות, מוגשות בחן, בכנות, בפתיחות, בשקיפות ובהומור, אפשר לראות השפעה מיידית בבית ובעבודה. אני מכנה אותם "הרצגות" (לא מקורי אבל נכון).

אסתי גרוסמן – מנחת עמידה מול קהל כתבה לי כתגובה "איזי אתה מרצה מחונן".

 

בכל צומת בחיי הייתי צריך להחליט עם אני עומד בפני אבני נגף או אבן דרך.

ללא יוצא מהכלל בחרתי בהם כאבני דרך וכמקפצה לאבן הדרך הבאה.

 

בבי"ס יסודי הייתי פרחח.

בגיל 13 לא התקבלתי לאף תיכון בארץ ונשלחתי לפנימייה באנגליה.

בגיל 14 (ומאז) הייתי תלמיד מצטיין.

בגיל 26 התמודדתי עם קטיושות בקרית שמונה. ולמדתי שהעובדים הם הנכס הכי חשוב לעסק.

בגיל 27 התמודדתי עם רוח רפאים בהונג קונג.

בגיל 30 הצלתי מפעל כושל מפשיטת רגל והפכתי אותו לאימפריה משגשגת.

בגיל 41 הקמתי את ירחון הרכב אוטו.

בגיל 42 התחלתי לנהוג במרוצי מכוניות.

בגיל 43 הפכתי להיות היבואן BMW לישראל ועשיתי מהפכות בענף.

בגיל 47 העסק התרסק והעולם שלי התהפך.

בגיל 54 עשיתי הסבה למערכות מידע והפכתי להיות מהמובילים בענף.

בגיל 69 התחלתי ללמוד פיתוח קול – כי לעולם לא מאוחר מדי.

בגיל 70 התחלתי ללמוד ריקודים סלונים – כי לעולם לא מאוחר מדי.

בגיל 74 ניצחתי סרטן.

בגיל 75 נכנסתי לתחום אימון אישי – עסקי/ניהולי והרצאות על סיפור חיי – כי לעולם לא מאוחר מדי.

 

בגיל 100 ארקוד ב- American got talent

 

יש לי  המלצות.  אך ההמלצה הבאה נגעה ללב יותר מהאחרות:

 

"תודה מיוחדת לאדם מעורר השראה, דמות יוצאת דופן באישיותו ובסיפור חייו, איזי אדם שלא זוכים לפגוש בכל יום… היישר מהאלפיון העליון להגיע לפת לחם, ובחזרה לחיים. במהלך ההרצאה סיפר איזי את הסיפור המרתק שלו, התמודדויות כמנהל, כיזם והכי חשוב - כאדם.

כשאיזי מתחיל לשיר ולרקוד, שמחת החיים שלו מנצחת הכל ומהווה את הדוגמא הכי מעוררת השראה לאיך עלינו להסתכל על החיים."

יו"ר חבר הנאמנים של המרכז האקדמי פרס, העניקו לשחקנית, הגב' ליא קניג שטולפר, תואר לשם כבוד במרכז האקדמי פרס ברחובות. מאת: שרית יוכפז

 

חבר הנאמנים והנהלת המרכז האקדמי פרס בראשות: עפרה אלול - מייסדת ומנכ"ל המרכז האקדמי פרס, פרופ' עמוס דרורי – נשיא המרכז האקדמי פרס, פרופ' רון שפירא – רקטור המרכז האקדמי פרס ומר מוטי וייס – יו"ר חבר הנאמנים של המרכז האקדמי פרס, העניקו אתמול (רביעי) בערב לשחקנית, הגב' ליא קניג שטולפר, תואר לשם כבוד במרכז האקדמי פרס ברחובות.

 

ד"ר יניב גולדברג, מרצה בכיר בביה"ס למשפטים של המרכז האקדמי פרס, אשר כתב את ספר הביוגרפיה של השחקנית, הנחה את האירוע, במסגרתו קיים עם ליא שיחה על החיים ועל התיאטרון ובהמשך שחקנים, זמרים וחברים, ביניהם: גילה אלמגור, סנדרה שדה, אסנת פישמן, טטיאנה קנליס אולייר, שירן הוברמן וארז רגב סיפרו על העבודה והחברות לצידה ושרו ממיטב שירי ארץ ישראל, בעברית וגם ביידיש.

 

פרופ' עמוס דרורי, נשיא המרכז האקדמי פרס, העניק לגב' קניג שטולפר את הפרס בשם המרכז האקדמי פרס על:

הישגיה יוצאי הדופן בתחום המשחק: בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה.

תרומתה בעיצוב זהותו ודמותו של התיאטרון העברי.

תרומתה בשימור שפת היידיש כשפת דיבור ואומנות.

תרומתה רבת השנים לעולם התרבות והאומנות בישראל.

 

לאחר קבלת התואר, שאלה ליא, בהומור האופייני לה, אם כעת היא פרופסור והוסיפה שמחר היא תגיע ללמד את הסטודנטים...

 

פרופ' רון שפירא, רקטור המרכז האקדמי פרס: "זו הפעם הראשונה שהמרכז האקדמי פרס מעניק תואר לשם כבוד ובכוונתנו להנחיל מסורת שכזו לשנים הקרובות מתוך רחשי תודה והערכה לאנשים שהשיאו תרומה מכרעת לתרבות, המדע והחברה בישראל".

 

ד"ר יניב גולדברג, מרצה בכיר בביה"ס למשפטים של המרכז האקדמי פרס, אשר כתב את ספר הביוגרפיה של השחקנית, הנחה את האירוע, במסגרתו קיים עם ליא שיחה על החיים ועל התיאטרון ובהמשך שחקנים, זמרים וחברים, ביניהם: גילה אלמגור, סנדרה שדה, אסנת פישמן, טטיאנה קנליס אולייר, שירן הוברמן וארז רגב סיפרו על העבודה והחברות לצידה ושרו ממיטב שירי ארץ ישראל, בעברית וגם ביידיש.

 

במסגרת השיחה עם יניב, ציינה ליא שהיא מאוד מתרגשת. "כל האירוע נוגע ללבי כי הוא לוקח אותי אחורה, לכל תחנות חיי". עוד היא הוסיפה בדמעות: "אני מתרגשת כי זה מחזיר אותי להוריי,  שלא זכו לראות אותי במעמד הזה והיה מגיע להם. כל מה שיש לי היום וכל מה שמגיע לי הוא תודות להם, אבל אני שמחה. אני אומרת להם: תודה שנתתם לי, תודה שאתם נותנים לי את ההזדמנות לקבל את התודה מהקהל, כי המתנה הכי גדולה שזכיתי בה היא אהבת הקהל שמלווה אותי ערב ערב. אני רוצה להודות לכל מי שליווה אותי מאז שעליתי ארצה, ויש לי הרבה חברים שאני צריכה לומר להם תודה, כאלה שנמצאים לצידי בכל רגע בקריירה ובחיי".

 

יניב סיפר כי לפני 61 שנה החלה ליא לשחק בתיאטרון הבימה, הציעו לה לשחק ביידיש, אך היא סירבה. ליא סיפרה שאמה החכמה אמרה לה שאם הם עולים ארצה הם צריכים להשתלב בשפת המדינה, וכי להתחיל ביידיש זו לא חוכמה. צריך להתאמץ ללמוד את השפה ולהוכיח שאנחנו מסוגלים. ליא הלכה ללמוד באולפן בפ"ת, היה לה קשה, אך היא התגברה והמאמץ היה כדאי.

 

חברתה של ליא, השחקנית סנדרה שדה, שיתפה כי היום חוגגים עד כמה ליא הכי טובה.

 

חברתה של ליא, השחקנית גילה אלמגור, שיתפה בדמעות שיענקלה אגמון הבטיח לבעלה של ליא, הרשל, שלאחר לכתו ליא לא תשב בבית, וכך היה. ערב ערב. גילה ציינה שלפני היותה של ליא שחקנית דגולה היא בן אדם.

 

צלם: סיון פרג'

מאת: שרית יוכפז