התערוכה "יעקב אגם ואורי צייג: משטחים בתנועה" במוזאון אגם בראשון לציון. מאת: שרית יוכפז

 

          יעקב אגם ואורי צייג: משטחים בתנועה

התערוכה "יעקב אגם ואורי צייג: משטחים בתנועה" נהגתה במהלך העבודה על תצוגת הקבע המחודשת במוזיאון יעקב אגם, וניתן לראות בה המשך והרחבה שלה. ביסודה הרעיון שמפגש עם פרקטיקות תצוגה מגוונות ועם עבודות במדיות שונות של אמנים אחרים יאפשר מבט נוסף על יצירתו של אגם. ביטוי לרעיון הזה ניתן ב"משטחים בתנועה", שבה הצבת ההדפסים של אגם לצד השטיחים של צייג מסבה את תשומת הלב מהתפיסות המקובלות שלנו את המדיות הללו, מפנה לדיאלוג בין צורות מופשטות, לאופני תנועה בחלל ולנקודות מבט משתנות, והופכת את הצופה שותף פעיל לחוויית התערוכה.

המפגש עם השטיחים של צייג מעלה שאלה מתבקשת: האם לפנינו אמנות או מלאכת יד. צייג, אמן רב-תחומי שהרבה להציג בארץ ובעולם, נוהג לערער ביצירתו על מושגים, על קונבנציות ועל ערכים שגורים בשפת האמנות. בין היתר הוא מרבה לבחון את הגבול העדין שבין טקסטיל כמלאכה לבין טקסטיל כאמנות. זו הייתה דרכו גם כשכיהן כראש המסלול לעיצוב טקסטיל בפקולטה לעיצוב בשנקר (2014-2008). השטיחים שלפנינו נארגו בשיתוף פעולה עם נשים בדואיות מהכפר לאקייה. מטרת היוזמה של צייג הייתה לבחון את הגבול שבין עיצוב, אמנות וקראפט, וכן את מלאכת האריגה כדרך לבטא תפיסות מסורתיות ותרבותיות. במתווים שצייג הכין לשטיחים הוא בחר בהפשטה מינימלית של צורות ושל צבעים כדי להתאים את העיצוב למיומנות האורגת, לחומר הגלם ולאופני הייצור. באופן הצגתם בתערוכה הנוכחית הוא מפקיע אותם מתפקידם המסורתי ויוצר מעין ערוגות צפות שמכתיבות תנועה מעגלית, מחייבות להסיט את המבט כלפי מטה ומציעות פרשנות נוספת לעבודות.

הדפסי הרשת הראשונים שיצר אגם נעשו בעזרת דפסים מומחים בצרפת

שבה ריכז את עיקר פעילותו בתחילת שנות השישים. בעוד עבודותיו בציור ובפיסול זכו למרב תשומת הלב, המדיום הצנוע של הדפס על נייר אפשר לו להתמודד בצורה אחרת עם המפגש שבין דו-ממד לתלת-ממד, ולממש בעבודותיו את רעיון "הממד הרביעי". הדפסיו של אגם הם לרוב חלק מסדרה בת חמש עבודות או יותר היוצרות שלם אחד מהתלכדות של נקודות מבט מרובות. את ממד השינוי ואת אשליית התנועה הוא יוצר באמצעות ארגון של צורות – בעיקר ריבוע, משולש ועיגול – ושימוש בסרגלי צבע שמורכבים מצבעים קרים וחמים, משחור ולבן ומקומבינציות צבע משתנות. לעיתים הוא יוצר חוסר איזון מכוון בין ההדפסים כדי להעצים את המתח הצורני והצבעוני ולתרום לתנועתיות, ובמקרים אחרים הוא שואב השראה מפרטיטורות מוזיקליות הנעות ממורכבות לפשטות, וחוזר חלילה.

מומלץ.  

צילום שי בן אפרים

מאת: שרית יוכפז