מגזין תרבות ואומנות ויופי -שרית יוכפז: קונצרט סוויטה, מוטט וסימפוניה על פני שלוש מאות. במוזאון תל אביב .מאת שרית יוכפז

שרון

סוויטה, מוטט וסימפוניה

על פני שלוש מאות

רובן גזריאן (ארמניה-גרמניה) | מנצח

דניאלה סקורקה | סופרן

הולסט | סוויטת סנט פול מס' 2 בדו מז'ור, אופ' 29

מוצרט | המוטט "שמחו, התרוננו" בפה מז'ור, ק' 165 (a158)

שומן | סימפוניה מס' 4 ברה מינור, אופ' 120

18-17 ביולי 2024 | 20:00 | מוזיאון תל-אביב

רוּבֶּן גזריאן, יליד ארמניה המתגורר בגרמניה, התמנה למשרת המנהל המוזיקלי של התזמורת הקאמרית הישראלית תל-אביב-יפו החל בעונה הקרובה (2025-2024). מכהן כמנהל המוזיקלי של תיאטרון אלטנבורג גֶרה בגרמניה מאז עונת הקונצרטים 2021-2020 וכמנצח אורח ראשי של התזמורת הקאמרית הלאומית של ארמניה מאז מרץ 2023. במשך 16 שנים (2018-2002) היה המנהל האמנותי והמנצח הראשי של התזמורת הקאמרית של וירטמברג היילברון, עימה הופיע ביותר מ-860 קונצרטים והקליט 26 תקליטורים. במהלך שנים אלו העשיר גזריאן את רפרטואר התזמורת והרחיב את פעילותה ואת הרפרטואר שלה, בין היתר בבחירת יצירות בהיקף סימפוני מן התקופה הרומנטית וכן יצירות מודרניות ואף אוונגרדיות. כהוקרה על הישגיו הוענקה לו מדליית "מטבע הזהב" של העיר. במקביל כיהן כמנצח הראשי והמנהל האמנותי של התזמורת הקאמרית הגיאורגית באינגולשטדט (2020-2014). הופיע כמנצח אורח עם תזמורות ידועות, בהן הסימפונית של רדיו שטוטגרט, הסימפונית של קלן, הסימפונית של רדיו פרנקפורט, הסימפונית של המבורג, תזמורת התיאטרון הלאומי של קאסל, הסימפונית של ברלין, תזמורת האופרה של פרנקפורט, התזמורת הממלכתית של הסן, הפילהרמונית של צפון-מערב גרמניה, התזמורת הלאומית של ליון, הפילהרמונית של ורוצלב, הפילהרמונית של בלגרד, הקאמרית של ציריך, הסימפונית ירושלים, הסימפונית חיפה, הסימפונית ראשון לציון ועוד, והקליט לכל תחנות הרדיו הגרמניות וכן לרדיו שווייץ האיטלקית, לרדיו צרפת, לרדיו דנמרק ועוד. שיתף פעולה עם מוזיקאים נודעים, בהם חטיה בוניאטישווילי, גוטייה ורנו קפוסון, ג'וליה פישר, הילרי האן, קטיה ומריאל לבק, אליזבת לאונסקיה, סבינה מאייר, ויקטוריה מוּלובה, סרגיי נקריאקוב, גרהרד אופיץ, פזיל סאי, ז'אן-איב תיבודה, עמנואל צ'קנבוריאן, פרנק פטר צימרמן, שלישיית בוזאר, רביעיית הגוואנדהאוס ורבים אחרים. הדיסקוגרפיה העשירה שלו מן השנים האחרונות מעידה על היקף הרפרטואר שלו ועל איכות פרשנויותיו, תוצאה של עבודת חזרות קפדנית, הבנה רגשית עמוקה ושליטה במגוון רחב של תקופות וסגנונות.

זמרת הסופרן דניאלה סקורקה הופיעה כסולנית עם תזמורות ועם הרכבים שונים בארץ ובחו"ל, בהם התזמורות הצרפתיות Les arts Florissants, Les Talens Lyriques ו-Les folies Françoises, תזמורת אורפאו (הונגריה), הפילהרמונית הישראלית, הקאמרטה הישראלית ירושלים, תזמורת הבארוק ירושלים, אנסמבל בארוקדה, הקאמרית הישראלית, הסימפונית ירושלים, הסימפונית ראשון לציון, הסינפונייטה באר שבע, סימפונט רעננה, המקהלה הקאמרית שליד האקדמיה בירושלים ועוד, תחת שרביטם של זובין מהטה, להב שני, ויליאם כריסטי, כריסטוף רוּסֶה, דן אטינגר, גיורגי ואשֶגי, דניאל אורן, סטיבן מרקוריו, אבנר בירון, ג'ון נלסון, פטריק כהן-אקֶנין, פרדריק שאזלן, דניאל כהן, דיוויד סטרן, אריאל צוקרמן, דוד גריילסאמר, סטנלי ספרבר ואחרים. שרה את תפקיד הסולו במבחר מגוון של יצירות ווקליות עם תזמורת. ביצעה תפקידים רבים בהפקות אופראיות שונות, רבות מהן באופרה הישראלית, שעל במתה היא מופיעה תכופות כסולנית. זכתה במקום השלישי בתחרות הבינלאומית לשירת בארוק ע"ש צֶ'סטי באינסברוק (אוסטריה) ובפרס הראשון לזמרה ובפרס על ביצוע מצטיין ליצירה ישראלית בתחרויות האביב. זכתה במלגות קרן התרבות אמריקה-ישראל, קרן רונן, מלגת ברקוביץ', מלגת הצטיינות מקרן "אמא" ובמלגות המכון הישראלי לתרבות האופרה (IVAI). החלה את לימודיה בקונסרבטוריון למוזיקה בכרמיאל. שירתה בצה"ל כמוזיקאית מצטיינת. בוגרת תואר ראשון באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, שם זכתה במקום הראשון בתחרות הלידר ובתחרות מנדלסון. הייתה חברה ב"מיתר אופרה סטודיו" של האופרה הישראלית.

גוסטב הולסט (1934-1874) | סוויטת סנט פול מס' 2 בדו מז'ור, אופ' 29

Gustav Holst (1874-1934) | Saint Paul Suite No. 2 in C major, Op. 29

1. Gigue (ג'יג) | 2. Ostinato (אוסטינָטו) | 3. Intermezzo (אינטרמצו) | 4. Finale (סיום)

המלחין האנגלי גוסטב הולסט ידוע בעיקר בזכות יצירתו התזמורתית "כוכבי הלכת" (The Planets). על רקע השפעות מוואגנר ומריכרד שטראוס ובהמשך מראוול ומתחיית השיר העממי האנגלי עיצב סגנון מוזיקלי ייחודי משלו. כמי שעסק בחינוך מוזיקלי כל חייו, היה מחלוצי הוראת המוזיקה לבָנות בבית הספר סנט פול שבמערב לונדון, שם לימד מ-1904 עד מותו. ב-1913 הקדיש למוסד זה את הסוויטה כמחוות תודה על בניית סטודיו עם תקרה אקוסטית – המפורסמת ביותר מהיצירות הרבות שהלחין לתלמידותיו שם.

לסוויטה ארבעה פרקים: (1) ג'יג (מחול דילוגים סקוטי) במשקל המתחלף כאן תדיר מזוגי למשולש ועם ניגודי עוצמה; (2) אוסטינָטו (תבנית "עיקשת" החוזרת שוב ושוב) המזמזם כאן כדבורה בקבוצת הכינור השני לאורך הפרק כולו, מתובל בפריטה, כרקע לנושא בוויולות; (3) אינטרמצו (קטע ביניים) שבו, על רקע אקורדים בפריטה, מוצג הנושא בכינור סולו, כשבהמשך מצטרפת אליו ויולה סולו לדואט. הנושא נקטע על ידי מחול נמרץ קצרצר, ולסיום הוא מוצג ברביעיית סולנים; (4) פרק הפינאלֶה עובד מהסוויטה מס' 2 שהלחין הולסט לתזמורת צבאית ב-1911. זו מנגינת ה"דרגזון" שמקורה במאה ה-16 ומופיעה בכרך הראשון של "המדריך האנגלי למחול" מ-1651, הכולל אוסף של מנגינות והוראות למחולות עממיים אנגליים. הולסט יצר פנטזיה על המנגינה החוזרת אינספור פעמים בווריאציות. בווריאציה האחרונה משולבת מנגינת "שרוולים ירוקים" (Greensleeves) הנודעת תוך התנגשות ריתמית.

וולפגנג אמדאוס מוצרט (1791-1756) | המוטט "שמחו, התרוננו" בפה מז'ור, ק' 165 (a158)

Wolfgang Amadeus Mozart (1756-1791) | Motet "Exsultate, jubilate" in F major, K.165 (158a)

ב-1773, בעת שהות באיטליה, הלחין מוצרט בן ה-17 מוטט לסופרן סולו לזמר הסופרן-קסטרטו הווירטואוז המפורסם וֶנַנְצִיוֹ רַאוּציני (Rauzzini), שבאותם ימים כיכב באופרה של מוצרט "לוּצ'וֹ סילָה" (Lucio Silla). מאחר שהיצירה בוצעה בכנסייה במילנו, סביר להניח שהיא נחשבה למוזיקה כנסייתית רגילה, אך היו שפסלו כבלתי הולמים את אופייה האופראי המובהק, בהשפעת סגנון האופרה הנפוליטנית, ואת הווירטואוזיות המוחצנת שבה. המושג "מוטט" כבר איבד בימיו של מוצרט את המשמעות המוזיקלית המוגדרת שהייתה לו במאה ה-16, והוא מציין קנטטת סולו דתית המשולבת באופן חופשי בין פרקי המיסה, שמילותיה אינן חלק מהטקסט הליטורגי הקבוע והיא מורכבת משתי אריות ושני רצ'יטטיבים ומסתיימת ב"הללויה". על פי מילות הרצ'יטטיב ברור שהתפילה מופנית למריה הבתולה ("עטרת הבתולות"), שהטקסטים הקשורים בה מביעים רגשות אהבה יותר מאשר חומרה דתית. האריה הראשונה היא פרק קונצ'רטו לקול ולתזמורת בזעיר-אנפין. באריית הסיום (הבאה ברצף אחרי אריה איטית) מושרת מילה אחת בלבד, "הללויה". פרקי הללויה, הבאים כרגיל בסיומי מזמורים ופיוטים, סיפקו מאז ומתמיד הזדמנות לחגיגה קולית במוזיקה הכנסייתית. ואכן, המוטט נועד להציג לראווה את יכולתו הקולית של ראוציני.

אריה

שמחו, התרוננו,

הו, נשמות ברוכות,

מזמורי הלל השמיעו;

במַעֲנֶה לשיריכן

השחקים עימי יריעו.

Aria

Exsultate, jubilate,

O vos animae beatae,

Dulcia cantica canendo;

Cantui vestro respondendo

Psallant aethera cum me.

רצ'יטטיב

היום מאיר לנו פנים,

כבר נסו סופות ועבים;

שלוות פתע זרחה לצדיקים,

באשר שָׂרַר ליל אופל;

קומו, אם כן, מאושרים,

אשר עד כה יראתם,

ולאור השחר העולץ

עלים מלוא ימינכם ופרחי שושן תנו.

Recitativ

Fulget amica dies,

Jam fugere et nubila et procellae;

Exorta est justis inexspectata quies,

Undique obscura regnabat nox;

Surgite tandem laeti,

Qui timuistis adhuc,

Et jucundi aurorae fortunatae

Frondes dextera plena et lilia date.

אריה

אַתְּ, עטרת הבתולות,

שלום תני לנו,

המציאי לנו נחמה,

כי נאנח לִבֵּנו.

Aria

Tu virginum corona,

Tu nobis pacem dona,

Tu consolare affectus,

Unde suspirat cor.

אריה

הללויה.

Aria

Alleluia.

רוברט שומן (1856-1810) | סימפוניה מס' 4 ברה מינור, אופ' 120

Robert Schumann (1810-1856) | Symphony No. 4 in D minor, Op. 120

1. Ziemlich langsam – Lebhaft (איטי למדי – מלא חיים | Pretty slow – Lively)

2. Romanze: Ziemlich langsam (רומנסה: איטי למדי | Romance: Pretty slow)

3. Scherzo: Lebhaft (סקרצו: מהיר | Scherzo: Lively)

4. Langsam – Lebhaft (איטי – מהיר | Slow – Lively)

שומן הלחין את הסימפוניה ב-1841 (למעשה כסימפוניה שנייה), והשלימה בדיוק ליום הולדתה של קלרה אשתו, המשמשת כנושא הספרותי של הסימפוניה: "אכתוב עליה בחלילים, באבובים ובנבלים", כתב ביומנו. אך שומן לא היה מרוצה מביצוע הבכורה בניצוחו של פרדיננד דויד (שבעבורו כתב מנדלסון את הקונצ'רטו לכינור שלו), וגנז את היצירה. לאחר שערך בה שינויים ותיקונים רבים, הן בצורה הן בתזמור, ניצח עליה בעצמו ב-1851 בתפקידו כמנהל מוזיקלי בדיסלדורף, כשעמדה לרשותו תזמורת משלו. במקור חשב לכנותה "פנטזיה סימפונית", כתיאור של מסע מן החושך אל האור בהשפעת הסימפוניה ה-5 של בטהובן.

זוהי יצירה עם צורה חופשית למדי על בסיס נושא ראשי אחד הבונה את כל הפרקים (צורה מחזורית): המבוא האיטי לפרק הראשון מופיע גם באמצע הפרק השני; נושא מחטיבת הפיתוח של הפרק הראשון מופיע בפרק הסקרצו; הפרק האחרון מקביל מבחינות רבות לפרק הראשון וחוזר על מרבית נושאיו. בכך תרם שומן תרומתה מיוחדת של לכידות ואחדות לסוגת הסימפוניה. הקינה באבוב שבפרק השני נשמעת כמו שיר אהבה של זמר נודד. בעבר (במאה ה-15), ב"רומנסה" הייתה הכוונה לבלדה (שיר סנטימנטלי). החל במאה ה-18 החלו להלחין רומנסה אינסטרומנטלית – פרק איטי, בדרך כלל בצורת א-ב-א. כל פרקי הסימפוניה מנוגנים ברצף.

כתבה: ענת שרון