התזמורת הקאמרית הישראלית - שיגעון הבארוק . מאת שרית יוכפז

 התזמורת הקאמרית הישראלית - שיגעון הבארוק . מאת שרית יוכפז

אנטוניו ויואלדי (1741-1678) קונצ'רטו קאמרי ברה מז'ור "החוחית", רי"ו 90

אנטוניו ויואלדי סינפוניה בסי מינור "הקבר הקדוש", רי"ו 169

אנטוניו ויואלדי טריו-סונטה ברה מינור "השגעון", רי"ו 63

קרל פיליפ עמנואל באך (1788-1714) סימפוניה בדו מז'ור, Wq.182 מס' 3

גאורג פיליפ טלמן (1767-1681) קונצ'רטו לחלילית ולחליל, רי"ט  52:e1

 

אריאל צוקרמן מנצח, חליל

שלו עד-אל צ'מבלו

דודו כרמל אבוב

 

אריאל צוקרמן, מן המנצחים הישראלים המחוזרים ביותר של הדור הצעיר, מכהן הוא המנצח הראשי והמנהל המוזיקלי של התזמורת הקאמרית הישראלית. בשנים 2013-2004 כיהן כמנהל המוזיקלי והמנצח הראשי של התזמורת הקאמרית הגיאורגית רבת-המוניטין באינגוֹלְשְטָדט שבגרמניה. צוקרמן מרבה להופיע כמנצח בעולם. בשנים האחרונות ניצח על הפילהרמונית של פּוֹזְנָן בפולין, תזמורת היידן בבּוֹלצָנוֹ שבאיטליה, ותזמורת האופרה של נורלנד בשבדיה. כמו כן הופיע בפסטיבל תֶלאוִי בגאורגיה, בפסטיבל מַרְוָאוּ בפורטוגל וערך סיבוב הופעות ביפן עם "התזמורת היפאנית החדשה" והפסנתרנית הגאורגית אֶלִיסוֹ וִירְסָלַדְזֶה. צוקרמן למד ניצוח אצל יוֹרְמָה פָּנוּלָה באקדמיה המלכותית למוזיקה בסטוקהולם ואצל בּרוּנוֹ וַייל בבית הספר הגבוה למוזיקה במינכן. את קריירת הניצוח החל כעוזרו של מאסטרו איוון פישר, מנצח תזמורת פסטיבל בודפשט, ושיתוף הפעולה ביניהם הצמיח הופעות שזכו לשבחים רבים. לביקורות מצוינות זכו גם קונצרטים בספרד עם הסימפונית הבסקית והקונצרטים שבהם ניצח על התזמורת הסימפונית הגרמנית ברלין. מאסטרו צוקרמן החל את הקריירה המוזיקלית שלו כחלילן ועל נגינתו הווירטואוזית זכה בפרסים בתחרויות בין-לאומיות. נגינת חליל למד אצל אורי שוהם, יוסי אַרְנְהַיים, משה אֶפְּשְטַיין, פאול מַיסֶן ואַנְדְרַש אַדוֹרְיָן.

 

 

שלו עד-אל צ'מבלן ומנצח יליד רמת גן ובוגר תלמה ילין בגבעתיים, השלים את לימודיו הגבוהים ב-1988 באקדמיה הלאומית של האג, בסיוע מלגות מקרן התרבות אמריקה-ישראל. ב-1987 זכה בפרס פרנסואה שפירא. היום הוא מרבה להופיע הן כצ'מבלן, הן כמנצח. הוא ניגן כסולן עם רוב התזמורות הישראליות ובהן הפילהרמונית הישראלית, ואף ניצח על רבות מהן. בחו"ל ניצח על הפילהרמונית של בוגוטה, הסימפוניות של ברלין, בנגקוק, פרו ופנמה, תזמורת האקדמיה של הונג קונג, תזמורת פסטיבל סידני ועוד.  עד-אל מתארח כצ'מבלן וכמנצח בקרנגי הול בניו יורק, בוויגמור הוֹל בלונדון, בסנטוּרי הול בטוקיו ובפסטיבלי גֶטִינְגֶן, אוּטְרֶכְט, ברוז' וסידני, פסטיבל הנדל בהאלה ופסטיבל באך בלייפציג.

 

בשנים 2007-1997 היה מנצח אורח קבוע של תזמורת האלה, ובשנים2016–2013  כיהן כמנהל המוזיקלי של תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית. הוא חבר בקונסורטים "אִיל גַרְדֶלִינוֹ" הבלגי, "דוריאן" השווייצי ו"סולני סטרדיבריוס" שליד הפילהרמונית של ברלין והוא המנהל המוזיקלי של "אקדמיה דניאל" הישראלית ו"סולני הבארוק" באוסלו. נגינתו מוקלטת ב-80 תקליטורים ומעלה, בחברות תקליטים בולטות, כגון דויטשה גרמופון.

 

דודו כרמל הוא האבובן הראשון של הפילהרמונית הישראלית וחבר סגל ההוראה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ובבית הספר למוסיקה בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל-אביב. ב-1990 זכה בפרס פרנסואה שפירא וב-1996 בפרס בתחרות אבוב בינלאומית בטוּלוֹן שבצרפת. כרמל הופיע כסולן עם הפילהרמונית הישראלית בניצוח מהטה, עם תזמורת פסטיבל בודפשט בניצוח פישר, עם הסימפונית של קוויבק בניצוחו של יואב תלמי ועם תזמורות בצ'ילה, בקוסטה ריקה, בצרפת ובפולין. כמו כן ניגן ברסיטלים באולמות יוקרתיים, כגון של התזמורת הפילהרמונית ברלין. הוא השתתף בפסטיבלים למוזיקה קאמרית בישראל, בגרמניה, בשווייץ ובברזיל ומעביר כיתות אמן עם פרופ' תומס אִינְדֶרְמִיהְלֶה, מייסד פסטיבל האבוב בפלמה דה מיורקה. בשנים 1997-1992 היה האבובן הראשון של תזמורת האופרה החדשה, ומ-1998 הוא מופיע כאורח בתזמורת פסטיבל בודפשט. הוא בוגר האקדמיה למוזיקה רובין תל-אביב ובית הספר הגבוה למוזיקה של קַרְלְסְרוּהֶה שבגרמניה. דודו כרמל הוא חבר מייסד של החמישייה הישראלית לכלי נשיפה מעץ. נגינתו שודרה בתחנות רדיו בישראל ובאירופה והונצחה בתקליטורי המרכז למוסיקה ירושלים, המכון למוסיקה ישראלית והחברות סֶנְטָאוּר, קאמרטה, מרידיאן ו-DUX.

 

 

אנטוניו ויואלדי קונצ'רטו קאמרי ברה מז'ור "החוחית", רי"ו 90....................................כ-11 דקות:

אלגרו / לרגו / אלגרו

ציוץ הציפורים צץ בנגינות ובשירים אמנותיים ועממיים. "החוחית" של ויואלדי, היא דוגמה מובהקת לחיקוי הצפצוף הציפורי. אצבעות החלילן מתנוצצות קבל קהל בהתרוצצות מסחררת עלי סולמות. טרילים, ארפג'י ונשיפות מדיטטיביות משובצים כאן בשפע. החוחית הזעירה, שססגוניות כנפיה הולמת את צבעוניות ציוציה, נפוצה בגני אירופה ובצדי דרכיה, וכך גם בצדי תעלות ונציה, העיר שבה פעל ויואלדי. ויואלדי, רב-מג המוזיקה של "האוֹסְפֵּדַלֶה דֶלָּה פְּיֵטָה", בית מחסה לנזקקים בוונציה, לא עמד בפיתוי, הציץ בחוחית ויצר יצירת דגל לחלילן (בעצם: חלילנית) והעניק בכל פעם לנערה אחרת מחוסות ה"פְּיֵטָה" את תפקיד הסולנית. היצירה קיימת בשתי גרסאות: האחת היא קונצ'רטו אחד משישה לחליל ולתזמורת אופ' 10 (מ-1728), ששלושה מהם מחקים קולות טבע: הסערה בים, הלילה והחוחית (רי"ו 428), והאחרת, זו שנשמיע היום, רי"ו 90, היא קונצ'רטו קאמרי מוקדם (1720-1718) לחליל, לבסון, לכלי קשת ולצ'מבלו. הפרק הראשון עליז, השני אטי ופסטורלי, והשלישי נמרץ עד אקסטטי. על החלילן מוטלים רוב תכסיסי החיקוי, אך גם האחרים אינם טומנים ידם בצלחת.

 

אנטוניו ויואלדי סינפוניה בסי מינור "הקבר הקדוש", רי"ו 169........................................כ-6 דקות

אדג'ו מולטו / אלגרו מה פּוֹקוֹ

 

השחקן-סופר הבריטי דאג ברֶדְלִי אמר על הסינפוניה הזאת שהיא "מתוחה כמיתר, מהלכת אט ודיסוננטי ופתיחתה נשמעת כיצירה בת זמננו. יש רגע שבו היא באה אל התלמים ההרמוניים המוכרים של ויואלדי, אך אופל ההתחלה תלוי מעליה כאיום מתמיד האומר לשוב". אם יש מוזיקה מרוחקת מן "החוחית", זאת היא. המתח עוצר הנשימה של פרק א' וההשתפלות הכרומטית של פרק ב' מבקשים לתאר את אותו סבל, עינוי וצער של ישוע על הצלב, שמתיאוס פסיון של באך מתארם במשך לא פחות שלוש שעות. ויואלדי יצר את הסינפוניה בעבור השבוע הקדוש של טרם פסחא. שמה "הקבר הקדוש" מעיד אולי כי הושמעה בכנסייה צפון-איטלקית הקרויה בשם זה ושנבנתה כחיקוי ממוזער של כנסיית הקבר בירושלים. יש המבצעים את היצירה לאט ויש המבצעים אותה לאט מאוד! אצל טְרֶווֹר פינוק היא נמשכת ארבע דקות ואצל הרברט פון קאראיאן שמונה (!)

 

אנטוניו ויואלדי טריו-סונטה ברה מינור "השגעון", רי"ו 63..............................................כ-11 דקות

פירוש המילה הפורטוגלית-ספרדית-איטלקית "לה פֿוֹלִיָה" La folia) או (La follia היא שגעון, טיפשות או רפות-השכל. למה שיקראו למחול כך? כי, אחרי הפתיחה השקולה, מאבד המחול משולש-המשקל את שפיותו. הוא מסתחרר במהירות, יוצא מגדרו, נשמט מצירו. מישהו מנה ומצא כי ב-300 שנות מוזיקה אירופית הטמיעו לפחות 150 מלחינים מחולות פֿוֹלִיָה ביצירותיהם. כתב-יד של ז'אן-בטיס לולי נושא את השנה 1672. ב-1700 הוסיף אַרְכּאַנְגֶ'לוֹ קוֹרֶלִי לחמש הסונטות לכינור שלו קובץ וריאציות על נושא הפֿוליה. חמש שנים אחר כך הלחין גם ויואלדי סט של 19 וריאציות פֿוליה - כמחווה לקודמו או כתחרות עמו (או גם וגם). הפֿוליה מכונה לפעמים גם סָרָבַּנְד. מכל מקום, זהו מחול מלא יופי, ארגון, סימטריה, איפוק..."איבוד הראש" מרוב סחרור וחושניות.

 

קרל פיליפ עמנואל באך (1788-1714) סימפוניה בדו מז'ור, Wq.182 מס' 3.......................כ-12 דקות

אלגרו אסאי – אדג'ו / אלגרטו

 

מארבעת בני באך שהיו למלחינים נחשבו שניים יורשיו האמיתיים: יוהאן כריסטיאן באך "הלונדוני" וקרל פיליפ עמנואל באך, "הבאך של ברלין/המבורג". עידנם של השניים כונה לימים "טרום-קלאסי". הוא נמשך מן העשור השלישי של המאה ה-18 לעשור השביעי, ובעשורים אלה החל כבר לשקוע, אך העידן הקלאסי של היידן ומוצרט טרם הפציע. אולי ניתן לומר, בעצם, שבאך הברלינאי היה אינסטרומנטלי במעבר עולם המוזיקה מן הבארוק לקלאסיקה: ב-1753 פרסם מאמר ושמו "מסה על הנגינה הנכונה במקלדת", שעליו התענגו שני דורות. היידן קרא לו "בית ספר לפסנתר" ומוצרט אמר על מחברו "הוא האב, אנחנו ילדיו". ב-1773, כבר בהמבורג, הלחין ק.פ.ע. באך קובץ של שש סימפוניות לתזמורת כלי קשת בהזמנתו של ברון אוסטרי. "יש לשחרר את כל המוסרות", הנחה הברון, "ולא לחשוב כלל על קשיי הביצוע!" כנראה רווה נחת מן התוצאה. הסימפוניה שלפנינו, השלישית בקובץ, עשירה בהמצאות ובחילופי מצב רוח. הפתיחה חביבה ומתחלפת במהלך נוגה. בפרק השני שבה העליצות לשרור. וכך כתב באך ב-1773: "על המוזיקה לגעת בלב, בלי ארפג'י, גיבוב ותקיפת הקלידים". 

 

גאורג פיליפ טלמן קונצ'רטו לחליל ולחלילית מעובד לחליל ולאבוב, רי"ט 52:e1.....................כ-14 דקות

לרגו / אלגרו / לרגו / פרסטו

טלמן נחשב בחייו לגדול מלחיני דורו, אף כי התחיל את דרכו כאוטודידקט. רוב הקריירה שלו התנהלה בערים לייפציג, פרנקפורט והמבורג. בהמבורג חי מ-1721 ועד סוף ימיו, וכיהן בה כמנהל המוזיקלי של חמש כנסיות. לאורך רוב שנותיו היה מיודד עם הנדל ובאך, ועם מותו ירש את מקומו ק.פ.ע. באך, שטלמן היה סנדקו. טלמן הלחין מוזיקה קאמרית ותזמורתית, שירים, אופרות, פסיונים, אורטוריות ומאות קנטטות. בקונצ'רטו שלפנינו העלה טלמן אל קדמת הבמה כסולנים את חליל-הצד, בזמנו כלי נגינה חדשני, ולצדו חלילית - כלי מוכר עוד מן הרנסנס. בקונצרט שלנו טמונה הפתעה: את מקום החלילית תופס אבוב. בפרק א' פולסים ארוכי נשימה של המיתרים והקונטינואו תומכים באמרות מונולוגיות, דיאלוגיות וחקייניות של שני הסולנים, בפרק ב' העליז, החליל והאבוב מתחפשים לציפורי שיר, ממש כב"החוחית" של ויואלדי. בפרק ג' האטי (מאוד), כלי הקשת הופכים לכלי פריטה: פיציקטי חזרתיים מלווים דו שיח, לרוב קונטרפונקטי, של החליל והאבוב. ובנימה עממית, מזרחית-צוענית מתנהל לו פרק ד'. הוא מסומן פרסטו. בעבורנו זה מידע גרידא, אבל לנגנים, איזה אתגר!

מומלץ

פתיחת תערוכה חדשה במוזיאון נחום גוטמן לאמנות: רוחות כדים: פסלי החרס של נחום גוטמן.מאת שרית יוכפז

 

פתיחת תערוכה חדשה במוזיאון נחום גוטמן לאמנות:

רוחות כדים: פסלי החרס של נחום גוטמן

פתיחה: יום חמישי, 28.10.2021 בשעה 20:00
אוצרת: מיכל ברושי-נחמני

 

"יום אחד מצאתי במדבר כד עתיק, שחציו היה טמון בחול (...) ככל שאני מסתכל עליו, מדי בוקר, אני רואה בו דמויות שונות. בכל הדמויות האלו משחק החלל של הכד תפקיד חשוב (...) אני אסיר תודה לכד העתיק, שפתח לפני את האפשרות לספר את סיפורי ונתן לי את התענוג הגדול לחוש באמצעות הידיים צורות ובתי קיבול בחימר".

נחום גוטמן

 

בשנת 1968, הצייר נחום גוטמן עבר ניתוח בעיניו ולא יכול היה לצייר. הוא חיפש תחום יצירה שלא יאמץ את עיניו, והחל ליצור פסלונים בחומר. הפיסול משך את ליבו ולזמן מה הפך לאפיק היצירה המרכזי שלו, גם לאחר שראייתו שבה. בתערוכה במוזיאון נחום גוטמן לאמנות יוצגו למעלה מ 50 פסלים מאוסף המוזיאון שלא הוצגו עשרות שנים. התערוכה תלווה בעבודת סאונד שנכתבה במיוחד עבורה על ידי המוסיקאי עידו בן לוי.

 

גוטמן גילם בחומר דמויות מרכזיות בחייו, למשל את סבתו מינצה שגידלה אותו ואת אחיו לאחר מות אימם, ואת הסופרים ח"נ ביאליק וי"ח ברנר אשר באו מעת לעת לבקר את אביו, ש' בן-ציון. כמו כן פיסל דמויות יפואיות מנוף ילדותו: גברים המעשנים נרגילה בבית קפה ומלצר עליז נושא מגש, נשים רעולות ומכוסות מכף רגל ועד ראש, וצמד סוסים רתום למרכבה שכמו התלכדו לייצור אחד בעל שני ראשים.

 

הקשר הצורני בין הכד לדמות האדם עתיק כימי הכד הראשון. הגם שגוטמן הרבה לתאר בציוריו דמויות בטניות, שורשיות, מחוברות לאדמה - הפיסול בחומר העצים קשר זה בשל מקורו באדמה המקומית, ובשל סגנון הפיסול של גוטמן המדגיש את נפחיות הגוף ומתאר דמויות גשמיות ואורגניות. הראשים הקטומים, והחללים שפער בחומר מאזכרים גם הם צורניות של כד.

 

פסלים אלה הוצגו לראשונה בשנת 1973 במוזיאון ארץ ישראל. כעת הם מוצגים במוזיאון נחום גוטמן לאמנות ומצטרפים לתערוכת הקבע במוזיאון המציגה מציוריו. כל אלה פורשים בפני הצופה יריעה רחבה ומקיפה של עשייתו של האמן המיתולוגי נחום גוטמן.

 

מוזיאון נחום גוטמן לאמנות  מציג תערוכה חדשה תחת השם: 'רוחות כדים: פסלי החומר של נחום גוטמן', שתוצג החל מה- 28.10.2021 עד ל-30.04.21, למשך כחצי שנה.

 

שעות פתיחה במוזיאון:

ראשון - סגור | שני ורביעי 10:00-16:00 | שלישי וחמישי 14:00-20:00 | שישי 10:00-14:00 | שבת 10:00-15:00

 

מחירי כניסה למוזיאון:

הכניסה לילדים עד גיל 18 ללא תשלום                 

מבוגר: 24 ₪ // גמלאי: 12 ₪ // סטודנט: 12 ₪ // תושב ת"א: 18 ₪ 

 

מוזיאון נחום גוטמן לאמנות, שמעון רוקח 21 נווה צדק ת"א   |   טלפון:  03-5161970

עמוד הפייסבוק: https://www.facebook.com/gutmanartmuseum

אינסטגרם: Instagram.com/gutmanartmuseum

אתר הבית של המוזיאון: http://www.gutmanmuseum.co.il

המחזה- " יוספה " באמת כולנו שווים מומלץ .מאת שרית יוכפז

 

 

"הסיפור החל בהרצאה על תקשור המרצה היה יוסי יוסף לוי אהבתי את דמותו של המרצה משום שיוסי  סוטריקו היה מאוד ישיר וישר שעשה אותו אפילו ציני ובוטה אולי נרגש ? בתום ההרצאה יצאתי לפני שהיא הסתימה וקבענו להיפגש בבית קפה. יוסי ואדם נוסף הגיעו ולאחר זמן יוסי הסתכל עלי והחל לספר לי על הורי על דברים שעברתי בצבא לא אהבתי לדבר עלי ועל הצבא 

 הייתי קצת נבוך ביקשתי להיפרד וקבענו מועד נוסף בבית קפה הפעם יוסי הביא לי מתנה ספר שירים שהוא הוציא מאד שירים מרגשים ושאלתי את יוסי עם הוא מפגר ? יוסי ענה לי שהוא לא מפגר אלה אוטיסט רציתי לקבור את עצמי עמוק מהבושה והאמת שלא ידעתי מה הוא אוטיסט ואיך זה שהוא לא עושה אתם כלום יוסי לא הכיר אותי  וענה לי  אני  במאי שוב יוסי הפתיעה אותי כי לא הכרנו עדין איך הוא יודע מי אני ? יוסי הפקיד בידי ואני כבמאי דקומנטרי  הבנתי שאני נכנס לפרויקט גדול ומחייב מאוד שאני אהיה חייב להיות מאוד מדוייק לדמות שיוסי ואני נבנה יוסי אפשר לי  לעשות מה שנראה לי  תעשה אני אהיה מוכן להשתתף ותגיד איך אני אעזור .   הצבתי לנו מטרה האחת לכתוב מחזה על פי סיפור חייו המאוד לא פשוטים כמו למשל שעד גיל 11 יוסי לא דיבר שאבא שלו היה אלים כלפיו והכה אותו כשהיו באים אנשים עליהם הביתה אבא של יוסי היה מכה אותו מכניס אותו למחסן שהם לא יראו איך הוא מתנהג האבא התבייש בו ( אגב עד היום הורים לילדים אוטיסטים מתבישים בהם) יוסי בבדידותו היה שומע במחסן צלילים ורואה צבעים והיה חי עם החיות במחסן שהיו חבריו

 יוסי אדם בודד גם כיום (אומנם מוקף בהרבה אנשים התלוים בו ובתיקשור שהוא עושה להם )

  בודד בלי חברים והחברים היחידים שלט היו חיות שהיו במחסן שאביו היה מכניס אותו עליו כדאי שאנשים לא יראו את ההתנהגויות  המוזרות  שלו . בפני עמד אתגר מואד קשה והרגשתי אחריות לשמור על יוסי שלא יפגע  ריגשית כמובן  והינו מהלכים בין הטיפות יוסי נתן את כולו ואני היתי אמור לשמור על הדמות שתראה גם נכון וגם שלא יראה כמיסכן אלה רק אותנטי עד כמה שאפשר בעניי הקהל גם כשהוא ניסה לשחק את המשברים והכעסים שהתבטאו גם מבתנועות מוזרות לי כמובן וקולות . לי כבמאי היה תפקיד נוסף והוא היה לשמור שלא להכנס לרכילות ולצהוב שבדמות  שזה אולי מה שהקהל רוצה . אלה להיות צמוד מאוד לדמות המקורית אבל .... החזרות והעבודה על הדמות עזרו לי גם להבין יותר

   ויעזור לי בכתיבת המחזה .

יוסי להפתעתי הסכים לשחק למעשה את עצמו כשליוסי אין רקע במשחק מלבד אהבה לתאטרון

   דבר לכשעצמו מאוד מאוד קשה ובטח מבחינה רגשית  בתחילה לאחר כשנה שלכתיבה והבנת הדמות החלטתי כי אנחנו צריכים במה לחזרות ואולי משהו שיתן לנו חסות ? אני פניתי למספר גופים שמטפלים באוטיסטים אך הם הסבירו לי כי הם יהיו מוכנים לעזור בשיווק בהמשך ושהם אינם  תומכים   בהצגות כמו  הרבה עמותות אחרות שמגיסות כסף על חשבון המסכנות   של הלוקים בכל מיני תסמונות ואז הבנתי שהפקה פרטית עלי יהיה לפנות באופן פרטי

  פניתי למנהל תאטרון עכו

 מוני יוסף ולחלאד אבו עלי

  ואכן קיבלתי חסות מהתאטרון לעשות את החזרות מבלי כל תמורה ואולי התמורה תהיה לקיים את הצגת הבכורה בעכו אצלם את החזרות . לאחר כחצי שנה של עבודה חזרות ולימוד משחק באחת החזרות יוסי התפרץ בבכי   כאשר ניסינו לעבוד על השקט שם במחסן  שהוא חיי בו  ניסינו לחפש כל מיני אופציות או ואז הוא ביקש שלו להמשיך ( אני לא הופתעתי למרות שרציתי שהוא ישחק)   בזכות יוסי למדתי על אוטיזם ניפגשתי עם אוטיסטים ומטפלים  וקראתי הרבה ספרות מקצועית עד שהתגבש המחזה החלטתנו שיוסי לא יקרה משיריו שגם לא יולחינו על פי בקשתו כשאני ביקשתי ממנו שינהל את הדיון שנקיים לאחר כל מופע נזמן לדיון גם הורים לילדים אוטיסטים  ואנשי מקצוע וכו.

לאחר תקופה לא קלה של חיפוש אחר שחקן החלטנו לחפש דווקא שחקנית כי עליהן לא מדברים בכלל

 אני מצאתי את מירב זכאי שחקנית שלמדה משחק בנוי יורק ושחקה בתאטרון פלי בק   החשוב לי מכל שהיא תהיה לא מפורסמת שתהיה מספיק רגישה ושהנושא ידבר עליה ויצאנו למסע לא פשוט בכלל .  וכשהמוקד היה להכיר אוטיסטים לדבר אותם והעבודה על דמותו של יוסי  למעשה כדמות הפכה להיות אישה

ואז על פי סיפור חייו הבנתי שליוסי ורבים כמותו המוזיקה היתה אחת מהטרפיות בחייו וכל הזמן הוא מחובר לה ( למוזיקה )

ואז חיפשתי נגן גיטרה  שימלא את המחזה בצלילים שיוציאו אותו  ממצבים לא פשוטים בחייו 

בינתיים הסתבר לי שמירב גן מציירת  וגם זה ישרת אותה במחזה .

ובכל פעם שהיא תצייר  נדב גביר הנגן גיטרה ועוד ינגן

 דבר שהוסיף לאנרגיות גם של מירב ( השחקנית )   גם את המוזיקה ואת הצורך בה למדתי מהסתכלות שלי והבנה שהיא עושה טוב לאוטיסטים בהכללה אבל הם לא פעם בורחים אליה שתדבר להם ותפרוץ את השקט שהם חיים .

וכך נולד המחזה  " יוספה "  מבחינתי היה להתחיל מחדש את החזרות כיוון שמירב היא שחקנית   ולא אוטיסטית והייתי חייב להעביר לה את דמותו של יוסי כפי שהיא גם הפעם קיבלתי חסות מהיכל התרבות בכרמיאל  לקיים את החזרות  ובתמורה את הצגת הבכורה לקיים בכרמיאל בהיכל התרבות.  ואז הופיע הקורונה שדחתה לנו פעמיים את הכורה . הקושי הגדול היה ועדין הוא גיוס כסף למשכורות לשחקנית ולנגן לפרסום מחדש וכו

כיוון שאנחנו בהפקה פרטית  והפקה שמתקיים בצפון הארץ אין שום קרן שממנת תאטרון מהסוג האמור . כאילו כל ישראל והתרבות שלה מתקיים במרכז הארץ אך סוגיה אחרת 

המחזה :" יוספה"  הצגת יחיד על פי סיפור חייו של יוסי יוסף לוי)

אוטיזם לא מצחיק

בדרך כלל כשרואים ושומעים אדם חריג ושונה-מפנים את המבט הצידה.

לא נעים לצאת משגרת חיינו המוגנים, המוכרים והנעימים.

גם אני נהגתי כך. עד שיום אחד לפני שנתיים, פגשתי איש נפלא בשם יוסי-לוי.

יוסי מאובחן עם תסמונת אספרגר. לקות התפתחותית על הקשת האוטיסטית.

הלקות מתבטאת בעיקר בקושי בהבנת סיטואציות חברתיות, הבנת הבעות פנים

וביצירת מערכות יחסים אישיות. בעלי תסמונת אספרגר הם לרוב בעלי אינטלי

Enter

אורי

אורי אבירם

מחזה :" יוספה "( הצגת יחיד על פי סיפור חייו של יוסי יוסף לוי)

אוטיזם לא מצחיק

שלום רב,

בדרך כלל כשרואים ושומעים אדם חריג ושונה-מפנים את המבט הצידה.

לא נעים לצאת משגרת חיינו המוגנים, המוכרים והנעימים.

גם אני נהגתי כך. עד שיום אחד לפני שנתיים, פגשתי איש נפלא בשם יוסי-לוי.

יוסי מאובחן עם תסמונת אספרגר. לקות התפתחותית על הקשת האוטיסטית.

הלקות מתבטאת בעיקר בקושי בהבנת סיטואציות חברתיות, הבנת הבעות פנים

וביצירת מערכות יחסים אישיות. בעלי תסמונת אספרגר הם לרוב בעלי אינטליגנציה גבוהה,

יכולת טובה בהבנת הנקרא, לימוד שפות וזכרון חד במיוחד.

ע"פ הערכות אנשי המקצוע, אוכלוסיית האנשים עם אספרגר בישראל מונה כ – שישים אלף  איש.

יותר ממחציתם אינם מאובחנים.

לאחר שהכרתי את יוסי, נחשפתי לסיפור חייו. שהוא סיפורם של אלפי אנשים החיים ביננו ומתמודדים עם תסמונת אספרגר, עם הדחיה החברתית היומיומית, עם הקושי ליישב את מנת המשכל הגבוהה והכישורים שנחנו בהם-עם הקשיים שהלקות מערימה עליהם.

יחד החלטנו לכתוב מחזה שישלב את שיריו הנפלאים של יוסי עם קורות חייו. זאת במטרה לעורר את המודעות לתסמונת, לרסק סטיגמות ולפתוח פתח בחברה שעדיין מתקשה להכיל את האחר,

את החריג.

מתוך ההצגה

"בין כל הרעשים אפשר לשמוע אותי צועק "בורא עולם! אני רוקד עם התנאים!

איני זוכר דבר. אני רק זוכר את היציאה שלי מתוך עצמי,

מהאוטיזם.

אני זוכר הרבה אורות. צלילים.

לא הבנתי את מהות הצלילים והצבעים,

הם לא דיברו..."

*

בהצגה שאנו מעלים, משחקת מירב   את . סיפור חייו, של יוסי יוסף לוי

כל הפרויקט מתבצע בהפקה פרטית   העושים במלאכה עובדים רובם ככולם מהלב.

בלי לדרוש שכר לעמלם. את החזרות אנו עורכים, באולם היכל התרבות של כרמיאל המאפשר לנו לקיים  באולם את החזרות

אך כדי להעלות את המחזה על בימות רבות ברחבי הארץ. להנגיש ולהגיש אותו לציבור רחב ככל האפשר...לשם כך אנו זקוקים למימון.

 

   היכולת והרגישות, יושיטו לה את ידם.תנו חיוך למי שקשה להם אפילו לבצע את התנועה הפשוטה עם השפתיים.

אנא פתחו את לבכם 

תודה.

מירב זכאי: שחקנית.

 

נדב גביר: גיטרה ועוד

 

אורי אבירם מחזאי ובמאי

*לקבלת פרטים בה נוכל להרחיב את היריעה, אנא דברו עמי. אורי-054-224-9922 Uriaviram054@gmail.com המחזה- " יוספה " באמת כולנו שווים.

מומלץ. 

מאת: שרית יוכפז -כתבת ועורכת .המגזין: תרבות אומנות ויופי