יום שני, 8 בדצמבר 2025

פסטיבל סולידריות לקולנוע וזכויות אדם בסינמטק תל אביב: לציון יום זכויות האדם - עדות 710, מאת: שרית יוכפז

 



    במסגרת פסטיבל סולידריות לקולנוע וזכויות אדם בסינמטק תל אביב:

לציון יום זכויות האדם - עדות 710, ארגון התיעוד הדיגיטלי של עדויות השביעי לעשירי, במפגש חשיפה מיוחד ופאנל בהשתתפות אנשי תקשורת

https://www.solidaritytlv.org/allfilms/710-testimony

 

"פתאום הצלם שלי, שאיתו הייתי מספר סיפורים, הוא הסיפור בעצמו - והבת שלו נחטפה לעזה"

האירוע יחשוף לראשונה עדויות אישיות של עיתונאים וצלמים שסיקרו את אירועי 7 באוקטובר, ומצאו עצמם בעל כורחם בתוך הסיפור. דרך קטעים מצולמים ושיח, יתנהל דיון מעמיק בשינוי שחל בתפקיד העיתונאי - ממדווח לעד אישי. במסגרת הפאנל יעלו דילמות כיצד שינוי זה קשור לשאלת זכויות אדם בהקשר של אחריות, חמלה וגבולות התיעוד, מה קורה כאשר העיתונאים עצמם הופכים ממדווחים לשורדים ועוד.


דברי פתיחה: פרופ' דן גבע. מנחות: כנרת חי-גילאור (במאית ומנהלת מחלקת התיעוד של עדות 710) וענת סרגוסטי (אשת תקשורת ואחראית חופש העיתונות בארגון העיתונאים והעיתונאיות).

בהשתתפות: בר פלג (כתב הארץ), רמי שני (כתב גלי צה״ל בדרום בעת המאורעות), ליאור נידם (צלם חדשות 12) ודניאל חג׳בי (צלם ערוץ 13).


עדות 710 הוא ארגון תיעוד אזרחי ללא מטרת רווח, שהוקם יומיים בלבד לאחר מתקפת הטרור. עד כה תיעד הארגון למעלה מ-1,700 סיפורים אישיים מהשטח של שורדי המתקפה, תוך הקפדה על הסטנדרטים מקצועיים ואתיים גבוהים ביותר. מעל 800 עדויות כבר פורסמו באתר של הארגון והן זמינות גם ביוטיוב. עוד מאות עדויות שכבר צולמו צפויות להתפרסם בקרוב כולל של חברים נוספים מהמידברן, במקביל להמשך עבודת התיעוד. ליבת הפעילות של הארגון היא מעצם המפגש עם העדות והעדים, וההקשבה האמפתית לסיפוריהם האישיים - כל אחד בקצב שלו ובהתאם למה שהבוחרים לשתף. אוסף העדויות הנרחב, שעתידות להיות אצורות בספרייה הלאומית בירושלים, הן מנכסי צאן הברזל של החברה הישראלית - אלפי סיפורים אנושיים שמרכיבים את הזיכרון הקולקטיבי שלנו. היוזמים - אנשי מקצוע מובילים בתחומי הקולנוע התיעודי, המחקר ההיסטורי, החינוך, הטכנולוגיה ובריאות הנפש - ביקשו לתעד ולשמר את החוויות והסיפורים האישיים של השורדים, מתוך הכרה בערך ההיסטורי של קולות אלו. חזונם הוא להקים ארכיון דיגיטלי לאומי שיכלול אלפי עדויות מצולמות - כמאגר שישמש לחינוך, למחקר וליצירה ויוכל לסייע בריפוי אישי וקולקטיבי. הארכיון נועד להבטיח נגישות מקסימלית לציבור הרחב, בישראל ובעולם כולו, בהווה וגם למען הדורות הבאים. נוסף על מאגר העדויות הדיגיטלי, בימים אלו מציג הארגון פרויקט אינטראקטיבי חדש בשם 'לחימת האזרחים' - המשחזר את הלחימה והגבורה של חברי כיתות הכוננות ולוחמים אזרחים ביישובים שונים. הפרויקט שנחשף לציבור בימים אלו משלב עדויות וידאו, צילומי רחפן, מצלמות 360, תכתובות וואטסאפ וסרטונים שפורסמו ברשתות.

 


פסטיבל סולידריות לקולנוע וזכויות אדם 2025

עשרה ימים של חוויה קולנועית מטלטלת ומאירת עיניים הכוללת הקרנות בכורה השל עשרות סרטים עלילתיים ותיעודיים זוכי פרסים מהארץ ומהעולם המוקדשים למאבקים למען דמוקרטיה, צדק חברתי, שוויון, חופש הביטוי וחופש העיתונות.

כמדי שנה יתקיימו - התחרות הבינלאומית לסרטים עלילתיים, התחרות הבינלאומית לסרטים תיעודיים ותחרות פנורמה לסרטים באורך מלא מישראל והעולם.

לראשונה בפסטיבל - כנס סולידריות לקולנוע וזכויות אדם, שייערך בהשתתפות מומחים, יוצרות ויוצרי קולנוע ואנשי תקשורת ותרבות, במטרה להתמקד בתפקידם ושליחותם של הקולנוע, התקשורת והתרבות בזמן מלחמה.

סרט הפתיחה: קונטיננטל 25' במאי: ראדו ג׳ודה (רומניה. לוקסמברג, שוויץ, ברזיל ובריטניה).
4 – 13 בדצמבר 2025, סינמטק תל אביב

לצפייה בטריילר

למידע ורכישת כרטיסים > www.solidaritytlv.org

פסטיבל סולידריות לקולנוע וזכויות אדם יתקיים זו הפעם ה-13 בסינמטק תל אביב. הפסטיבל בניהולם של מייסד ומנהל הפסטיבל דני וילנסקי והמנהל האמנותי גידי אביבי, הוא אירוע קולנועי שנתי ייחודי, המעלה לשיח הציבורי בישראל סוגיות חברתיות-פוליטיות מרכזיות מישראל ומהעולם. הפסטיבל מתקיים מתוך אמונה בכוחו של הקולנוע לעורר מחשבה ולחולל שינוי לקראת מציאות צודקת יותר ועתיד טוב יותר בישראל, באזור ובעולם כולו.

תוכנית הפסטיבל משלבת השנה כ-25 הקרנות בכורה בישראל של סרטים בינלאומיים חדשים ועטורי פרסים, עלילתיים ותיעודיים, מפסטיבלי הסרטים הגדולים בעולם, לצד הקרנות בכורה של סרטים ישראליים ומחוות ליוצרים וסרטים ישראליים בולטים בנושאי זכויות אדם.

גם השנה במסגרת הפסטיבל, בהפקת עמותת סולידריות לאמנות, אקטיביזם וזכויות אדם, ייערכו שלוש מסגרות תחרויות לסרטים באורך מלא – תחרות סרטים עלילתיים בינלאומיים, תחרות סרטים תיעודיים בינלאומיים, ותחרות פנורמה לסרטי זכויות אדם מישראל והעולם. בנוסף יתקיימו תחרויות לסרטים קצרים, סרטי סטודנטים וסרטי יצירה צעירה של תיכוניסטים, במטרה לעודד יצירה קולנועית ישראלית איכותית על זכויות אדם.

במסגרת הפסטיבל ייערכו אירועים מיוחדים בשיתוף ארגוני זכויות אדם ואיגודים מקצועיים בתחום הקולנוע וכן דיונים בנושאי זכויות אדם ומפגשים עם יוצרות ויוצרי קולנוע לאחר הקרנות מיוחדות של סרטיהם.

ב- 11.12 יתקיים בפעם הראשונה כנס סולידריות לקולנוע וזכויות אדם, שיעסוק בתפקידם ושליחותם של הקולנוע, התקשורת והתרבות בכלל בזמן מלחמה. בכנס ישתתפו  יוצרות ויוצרי קולנוע, נציגות ונציגים של ארגוני זכויות אדם, פוליטיקאים, אנשי אקדמיה, תקשורת ותרבות, ביניהם: נשיא מועצת העיתונות חנן מלצר, עו"ד דינה זילבר, ח"כ איימן עודה, נשיאת מכון זולת זהבה גלאון, ירון לונדון, עקיבא אלדר, גילי איזיקוביץ, ניר חסון, מוחמד מג'דלה, רינה מצליח, אורלי נוי, ליאור אלפנט, אורי ברבש, נטעלי בראון, זהר וגנר, שי כרמלי פולק, אבתיסאם מראענה, תום שובל, נועם שיזף, אסנת טרבלסי, פרופ' דניאל בר-טל, ד"ר טלי זילברשטיין ועו"ד עודד פלר.

מייסד ומנהל הפסטיבל, דני וילנסקי, והמנהל האמנותי, גידי אביבי: "קיומו של פסטיבל סולידריות לקולנוע וזכויות אדם דווקא עכשיו – נוכח חשיבותם של מאבקים לקיומו של קולנוע ישראלי עצמאי, תקשורת חופשית וזכויות אדם בתום שנתיים של מלחמה ותחילת ההתמודדות עם אירועי 7 באוקטובר והשלכותיהם – נעשה מתוך מחויבות לנושאים ולערכים המעצבים של הפסטיבל. פסטיבל סולידריות נערך מתוך רצון לקדם את הקולנוע הישראלי ולהעלות לשיח ציבורי בישראל סוגיות חברתיות-פוליטיות מרכזיות באמצעות הקרנתם של סרטים פורצי דרך בנושאי זכויות אדם מישראל ומהעולם, סרטים החותרים לקידום השלום, דמוקרטיה וזכויות אדם לצד שוויון וצדק חברתי. זו המהדורה השלוש עשרה של הפסטיבל, ונוכח המצב בישראל ובעולם, נראה לנו כי הצורך בקיומו חיוני מתמיד".

התחרות הבינלאומית לסרטים עלילתיים

מציגה מבחר יוצא דופן של סרטים עטורי פרסים מרחבי העולם, בהם הסרט הפותח של הפסטיבל - “קונטיננטל 25'" (Kontinental ‘25) של הבמאי הרומני ראדו ג’ודה, זוכה פרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל ברלין 2025, הבוחן אחריות מוסרית ואנושית באירופה של ימינו.

בנוסף ל - "כשהשחר יורד"( New Dawn Fades ) של גורקאן קלטק (תורכיה, גרמניה, איטליה, נורווגיה והולנד), זוכה פרס הסרט העלילתי בפסטיבל לוקרנו 2024, המתאר ביד רגישה את חזרתו של גבר אל בית משפחתו לאחר אשפוז במוסד פסיכיאטרי; "הקיר הרביעי"  (The Fourth Wall) של דיוויד אולהופן (צרפת/בלגיה/לוקסמבורג), דרמה על במאי תיאטרון החושף את המתח בין אמנות לפוליטיקה בביירות של 1982; "המסר" (The Message) של איוון פונד (ארגנטינה, אורוגוואי וספרד), זוכה דוב הכסף בברלין 2025, על ילדה המתקשרת עם בעלי חיים ומעמידה במבחן את מושגי האמת והתום; "חסרות בושה" (The Shameless) של קונסטנטין בויאנוב (בולגריה, שווייץ, צרפת, טאיוואן והודו), זוכה פרס השחקנית בקאן 2024, העוקב אחר אישה נמלטת ויחסיה עם נערה צעירה בבית מחסה בדרום הודו; ו-וֶנה (Vena)  של קיארה פליישהאקר (גרמניה), דרמה על צעירה המכורה לקריסטל מת’, על הורות וחירות של צעירה הנלחמת להשיב לעצמה את השליטה בחייה.

תחרות הסרטים התיעודיים הבינלאומית

במסגרתה יתמודדו שישה סרטים המציגים מבטים אנושיים ורגישים על מאבקים אישיים וחברתיים ברחבי העולם:

"חיים כמעט נורמליים"  (A Nearly Normal Life)של סטפן סיק (גרמניה), המלווה נערות במעון לנוער בסיכון במסע לחיפוש אחר נורמליות ; "ילד של אף אחד" (Child of Dust) של ורוניקה מליצ’בסקה (פולין/וייטנאם/שוודיה/צ’כיה/קטר), המתעד מסע בן חמישה עשורים של ילד מלחמת וייטנאם בחיפוש אחר אביו האמריקאי; "קורס היתוך" (Fitting In) של פביאן סטיינר (שוויץ), המתבונן בסטודנטים צעירים בדרום אפריקה המתמודדים עם מורשת האפרטהייד באוניברסיטה יוקרתית; "עוד יבוא היום" (Our Time Will Come) של איבט לאקר (אוסטריה), זוכה פרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל סראייבו 2025, המתאר את סיפור אהבתם של פליט מגמביה ומעצבת גרפית מאוסטריה במאבקם לשייכות; "חותמת זמן" (Timestamp) של הבמאית קטרינה גורנוסטאי (אוקראינה, לוקסמבורג, צרפת והולנד), המתעד את חיי היומיום של תלמידים ומורים באוקראינה הנאבקים לשמור על שגרה תחת אש ו-"ולנטינה נגד האנטנות" (Valentina and the MUOSters) של פרנצ’סקה סקאליסי (שווייץ/איטליה), המתארת דיוקן פיוטי של צעירה סיציליאנית הנאבקת על עצמאותה מול מערכת דיכוי פיזית ונפשית.

תחרות פנורמה לסרטים מישראל והעולם

מציגה ששה סרטים עליליתיים ותיעודיים בהקרנות בכורה – שלושה בינלאומיים ושלושה ישראליים - המציעים מבטים ייחודיים על מאבקים למען זכויות אדם במציאות עכשווית של הגירה, זהות וזיכרון, דרך עדשותיהןם של יוצרות ויוצרים מרחבי העולם.

הסרט "מחוץ לטווח הראייה" של הבמאית האוסטרית ליסה פולסטר מתרחש במרכז מבודד למבקשי מקלט בהרי טירול, הסרט מציג ניגוד חריף בין הנופים האלפיניים למציאות הקשה של כליאה. הסרט "משקעים" של הבמאית השוויצרית לאורה קופנס הוא מסע אישי בעקבות זיכרון משפחתי והיסטוריה לאומית, הבוחן כיצד חוויות העבר והבחירות המוסריות של דור אחד ממשיכות להדהד בזהותם של הדורות הבאים. סרטה של הבמאית ההולנדית דפני לוקר "ולאם" , מאיר בדרמה עדינה ומטלטלת על הגבול המטושטש בין אהבה לשליטה, את זכויותיהן של נערות החיות בפנימייה, הרחק מהבית.

שלושת הסרטים הישראליים בתחרות נערכים דווקא קרוב לבית ושופכים אור על היבטים שונים של זכויות אדם בישראל:

"ביי", סרטו הפיוטי של טומי לנג, משלב בין חומרים תיעודיים ומתוסרטים בדרמה פוליטית על שני שחקנים צעירים שעושים חזרה על רומיאו ויוליה בפארק שקט, בעוד המציאות מתחילה לחדור לעולמם. "הם באו לקחת אותי", סרטו התיעודי של יניב ברמן, מתמקד בסיפורן הלא ייאמן של שלוש נשים שנעצרו משך שעות ארוכות לאחר שהניחו פליירים למען החטופים בבית הכנסת של ח"כ יולי אדלשטיין. "לוויתן", סרטה של אליה שוורץ, מציע מבט ייחודי לעבר מאבק אחר שרחוק מלהסתיים: סיפורה של נערה צעירה ובני משפחתה החותרים לחשוף את האמת שמאחורי אסדות הגז, את השקר של “אנרגיה ירוקה” ואת מנגנוני ההון-שלטון.

הקרנות בינלאומיות מחוץ לתחרות

 מקבץ עשיר של סרטים תיעודיים ועלילתיים מרחבי העולם. בין הסרטים הבולטים בהקרנות בכורה בישראל: "גור זאבים אפור יבוא" (A Little Gray Wolf Will Come) מתעד את מסעה של הבמאית ושל בת ברוסיה ערב הפלישה לאוקראינה;  "התשיעית של בטהובן" (Beethoven’s Nine: Ode to Humanity )  - סרטו של הבמאי המועמד לאוסקר לארי ויינשטיין על היצירה בת ה- 200 שנים ויינשטיין מאתגר את הצופה להבין את תפקידו של האמן במציאות של סכסוכים אלימים, במיוחד לאור האסונות העולמיים בתקופה האחרונה ומתקפת 7 באוקטובר בישראל שהופכת עבורו אישית מאוד.

"אשמה" (Blame) – של כריסטיאן פריי, מותחן תיעודי על מדענים שנרדפו עם פרוץ הקורונה שנבחר לפתוח את פסטיבל הקולנוע השווייצרי  Visions du Réel ; "בתה של בתי" (Daughter’s Daughter) – מטייוואן, זוכה פרס התסריט בפסטיבל Golden Horse, דרמה נוגעת ללב על אימהות ואובדן;  "מזון בע״מ 2" ( Food, Inc. 2), המשך לסרט התיעודי פורץ הדרך, החושף את הצדדים האפלים של תעשיית המזון ; "רופאים תחת אש" (Gaza: Doctors Under Attack) – תיעוד מצמרר של הפגיעה במערכת הבריאות בעזה ; "עולה כפורחת" (She Rises Up) – סיפורי השראה של שלוש נשים יזמיות מפרו, סנגל וסרי לנקה; "תקוות גדולות" (The Great Ambition) – דרמה ביוגרפית, רלוונטית מתמיד, על אנריקו ברלינגר, מנהיג השמאל האיטלקי בשנות ה־70;  "אפקט הלסינקי" (The Helsinki Effect) – חוזר אף הוא אל שנות ה-70 – ואל המציאות העכשווית – עם מבט היסטורי על השפעתה של ועידת הלסינקי 1975; "עדה לרצח" (The Witness) – דרמה איראנית עוצמתית על מאבקה של אישה לצדק בחברה פטריארכלית זוכה פרס הקהל במסגרת "אוריזונטי אקסטרה" בפסטיבל ונציה 2024 ; "יש דרך אחרת" (There is Another Way) – סרט ישראלי-פלסטיני המתעד את מסעם של חברי ארגון "לוחמים לשלום" לשמר תקווה ופיוס גם בימים של כאב ומלחמה; ו"גלים של תקווה" (Waves), על ימי הרדיו בפראג 1968, רגע לפני הפלישה הסובייטית ובימיה הראשונים.

התוכנית הישראלית

בתוכנית יוצגו השנה כמה מהסרטים הדוקומנטריים הבולטים והמרגשים שנעשו בישראל בשנים האחרונות. ביניהם סרטים העוסקים בזכויות אדם:

"ו’יני (איפה) ידידה" של ישראלה שאער מעודד, זוכה פרס דיאמונד לבימוי בפסטיבל ירושלים 2025, החוזר אל פרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח ובלקן דרך סיפור משפחתי אינטימי;  "רחוב אחד בסילוואן" של ביסאן טיבי, המתעד את חיי היום־יום ברחוב ירושלמי המשקף את הסיפור הישראלי־פלסטיני, הסרט מציג את הנעשה ברחוב דרך נקודת המבט של הילדים ושל שאר הנפשות הפועלות, ומחולק לסגמנטים שונים המאירים זוויות שונות של המציאות בה הם חיים; "לוחמות" של נורית קידר, המביא את קולן של חיילות שהשתתפו במלחמה בעזה ומתמודדות עם פוסט־טראומה.

במסגרת מחווה מיוחדת לציון 20 שנה למאבק בבלעין, יוקרנו שני סרטים איקוניים –"בלעין חביבתי" של שי כרמלי פולק ו-"חמש מצלמות שבורות" של עימאד בורנאט וגיא דוידי, שהיה מועמד לפרס האוסקר וזכה בעשרות פרסים ברחבי העולם. כמו כן תוצג מחווה לטרילוגיה של דן גבע, הכוללת את הסרטים "צד רביעי למטבע", "רעש" ו- "תחשוב פופקורן".

 

מצורפת סקירה לחלק מהאירועים ומבחר מסרטי הפסטיבל:

לתוכנית המלאה – www.solidaritytlv.org

ובאתר סינמטק תל אביב - https://www.cinema.co.il/

התחרות הבינלאומית לסרטים עלילתיים

Kontinental ‘25 | קונטיננטל 25' | במאי: ראדו ג'ודה

סרט הפתיחה  של הפסטיבל.

אוֹרסוֹליה היא פקידת הוצאה לפועל בקלוז’, העיר המרכזית של טרנסילבניה. יום אחד היא נאלצת לפנות חסר בית המתגורר במרתף של בניין שעל חורבותיו עתיד לקום מלון יוקרה. אירוע בלתי צפוי מוביל אותה למשבר אותו היא מנסה לפתור בכל דרך אפשרית . זוכה פרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל ברלין 2025, הסרט בוחן לעומק סוגיות של הזנחה מערכתית וזהות רומנית, תוך שילוב דרמה וקומדיה.

הסרט זכה בפרס דוב הכסף לתסריט הטוב ביותר – ברלינלה 2025
 והשתתף בפסטיבלים: פסטיבל הקולנוע של לוקסמבורג, פסטיבל הקולנוע הבינלאומי של הונג קונג, פסטיבל הקולנוע של סידני, פסטיבל קרלובי וארי, פסטיבל סרטי סרייבו, פסטיבל הקולנוע של ניו יורק
 פסטיבל הקולנוע של ונקובר, פסטיבל הקולנוע של לונדון (
BFI)

 

 New Dawn Fades | כשהשחר יורד | במאי: גורקאן קֶלְטֶק

עלילתי 2024, תורכיה, גרמניה, איטליה, נורווגיה, הולנד. 132 דקות

לאחר שחרורו ממוסד פסיכיאטרי, אָקין חוזר לבית משפחתו ומסתגר בין כתליו. הוא כמעט ואינו יוצא, למעט ביקורים קבועים באתרים דתיים באיסטנבול, בניסיון למצוא נחמה ומשמעות.

"כשהשחר יורד" הוא מותחן פסיכולוגי עטור פרסים, זוכה פרס הסרט העלילתי הטוב ביותר בפסטיבל לוקרנו 2024 מטעם מבקרי הקולנוע העצמאיים. בעדינות ובקפדנות חומלת משרטט הסרט את שגרת יומו של אדם המתקיים על הגבול שבין הסתגרות נפשית לאובדן קשר עם המציאות, ומציע התבוננות נוקבת בהתמודדות עם שבר פנימי מתמשך.

 

The Fourth Wall | הקיר הרביעי | במאי: דיוויד אוֹלהוֹפֶן | צרפתית, ערבית

עלילתי, 2024, צרפת, בלגיה, לוקסמבורג. 116 דקות

דרמה פוליטית המתרחשת בביירות של 1982. ז’ורז’, במאי תיאטרון צרפתי אידאליסט, נענה לבקשת חברו החולה ומגיע לעיר כדי להעלות את המחזה "אנטיגונה" עם שחקנים מקבוצות אתניות שונות. בצומת טעון זה של אמנות ומציאות, מגלה הגיבור עד מהרה שהפוליטיקה פולשת לבמה, וקשה להפריד בין תיאטרון למלחמה. וכשז'ורז' מתאהב בשחקנית פלסטינית, הוא נדרש להתמודד עם שאלות של זהות ומגבלות חופש היצירה בלב המאפליה.

 

 The Message | המסר | במאי: איוון פונד | ספרדית

עלילתי, 2025, ארגנטינה, ספרד, אורוגוואי. 91 דקות

הסרט זכה בפרס דב הכסף של חבר השופטים בפסטיבל ברלין, 2025. הוא עוסק בילדה בת 9 שמסוגלת לתקשר עם בעלי חיים. המבוגרים שסביבה מנצלים את יכולתה המיוחדת כדי להציע פגישות ייעוץ שבהן היא "מתקשרת" עם חיות, תמורת תשלום. קסם אמיתי או תחבולה – השירות שלהם נחשב אמיתי בעיני הפונים אליהם. הסרט חוקר את הגבולות המעורפלים בין אמת להונאה, בין תום לבין לתאוות בצע, ומציג את הדילמות המוסריות שמלוות את חיי המשפחה והקהילה. דרך מסעה של הילדה והמבוגרים סביבה, הסרט מספר סיפור מרגש על קשרים אנושיים וחוסן אישי.

 The Shameless | חסרות בושה | במאי : קונסטנטין בויאנוב | הינדית
עלילתי, 2024, בולגריה, שווייץ, צרפת, טאיוואן, הודו. 115 דקות

זוכה פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן 2024, הסרט עוקב אחר רנוקה, אישה מוסלמית שנמלטת מהמשטרה לאחר שהרגה שוטר בבית בושת בדלהי. היא משנה את זהותה כדי להסתיר את עברה ומוצאת מקלט בקהילה של עובדות מין בדרום הודו, שם היא פוגשת את דוויקה, נערה בת 17 שנגזר עליה עתיד דומה. הקשר ביניהן הופך לרומן אסור ומסוכן, שמאלץ את שתיהן להתמודד עם איומים. בהדרגה, רנוקה ודוויקה מגלות את עצמן מחדש ומפלסות דרך משלהן אל החופש.

Vena |  וֶנה | במאית: קיארה פליישהאקר

עלילתי, גרמניה, 2024. 116 דקות

 

אם צעירה נאבקת בהתמכרות ובמערכת שמגבילה את חייה.

ג’ני, צעירה המכורה לקריסטל מת’, מגלה שהיא בהיריון ונתונה בסכנת מאסר. המדינה מצמידה לה מיילדת מלווה, מרלה, אך ג’ני מתקשה לבטוח בה. בהדרגה נרקם קשר עדין בין השתיים, בעוד ג’ני מחליטה להקדים את ריצוי עונשה כדי להבטיח מקום במתקן אם-וילד ובכך לשמור על ילדהּ העתידי. “ונה” היא דרמה עטורת פרסים, רגישה ומטלטלת, על הורות וחירות של צעירה הנלחמת להשיב לעצמה את השליטה בחייה.

התחרות הבינלאומית לסרטים תיעודיים

A Nearly Normal Life | חיים כמעט נורמליים | במאי : סטפן סיק | גרמנית

תיעודי, 2025, גרמניה. 135 דקות

הסרט עוקב אחר חיי היומיום של ארבע בנות במעון לילדים ונוער. מופרדות מהוריהן, הן נאבקות למען הכרה, אהבה עצמית, עצמאות וביטחון, תוך כמיהה תמידית לשוב הביתה. במשך שנתיים, הסרט מתחקה אחר עליות ומורדות בחייהן, ומספק הצצה אותנטית לחיי היומיום של נערות בסיכון בסביבה מוגנת, שמייחלות לחיים "כמעט נורמליים".

Child of Dust | ילד של אף אחד | במאית: ורוניקה מליצ’בסקה | שפות- וייטנאמית, אנגלית

תיעודי, 2025, פולין, וייטנאם, שוודיה, צ’כיה, קטר. 93 דקות

סאנג הוא אחד מעשרות אלפי ילדים שנולדו לנשים וייטנאמיות וחיילים אמריקאים בזמן מלחמת וייטנאם. בגיל 55, הוא נוסע לארצות הברית כדי לפגוש את אביו הביולוגי ומשפחתו החדשה. המפגש חושף פצעים ישנים, טראומות מודחקות ופערים תרבותיים עמוקים. הסרט עוקב ברגישות אחר מסע זהות ושייכות, ומציג סיפור אוניברסלי על ההשלכות הבין-דוריות של המלחמה והכמיהה לאהבת אב. מפגש בלתי צפוי אחד יכול לטלטל חיים שלמים.

 

 Fitting In | קורס היתוך | במאית: פביאן סטיינר | אנגלית, אפריקאית
תיעודי, 2025, שווייץ. 84 דקות

צעירים מכל שכבות החברה בדרום אפריקה מתחילים את דרכם באוניברסיטת סְטֶלֶנְבּוֹש היוקרתית. במעונות הסטודנטים, הם נתקלים במשקעי הקולוניאליזם שעודם נוכחים ומשפיעים. על רקע פערים תרבותיים ועבר שמסרב להיעלם, הם מנסים למצוא את מקומם ולהתמודד עם מורשת מורכבת שמעצבת את חוויית הלימודים שלהם. הסרט בוחן כיצד הם מתמודדים עם מורשת האפרטהייד ומפלסים מסלולים חדשים.

 

Our Time Will Come | עוד יבוא היום | במאית: איווט לוקר | גרמנית, אנגלית, מנדינקה

2025, תיעודי, אוסטריה. 105 דקות

זוכה פרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל סראייבו 2025 הוא דיוקן אינטימי של סיאקה, פליט מגמביה, וויקטוריה בת זוגו, מעצבת גרפית מאוסטריה. השניים מנסים לבנות חיים משותפים בווינה לאחר שנים של אי-ודאות וגלות כפויה. דרך מבטה הרגיש של הבמאית איבט לאקר, הסרט עוקב במשך שנה אחר בני הזוג במאבקם נגד גזענות, בירוקרטיה, תנאי עבודה שבריריים וטראומות עבר המאיימות על אהבתם. על רקע חברה אוסטרית ההולכת ונעשית נוקשה וסגורה, נחשפת מערכת יחסים שמערערת תפיסות הגמוניות ומעמידה במרכז את השאלה מהי שייכות בעולם המחלק אנשים לפי מוצאם. ברגעים שקטים של אינטימיות, תקווה והתחדשות, מציע הסרט את האפשרות למצוא אהבה ועתיד משותף גם במציאות מתנכרת.

 Timestamp | חותמת זמן | במאית: קטרינה גורנוסטאי | אוקראינית

תיעודי, 2025, אוקראינה, לוקסמבורג, הולנד, צרפת. 125 דקות

סרט תיעודי זוכה פרסים המלווה תלמידים ומורים בבתי ספר באוקראינה, החיים תחת סכנה מתמדת. הסרט חושף את הקושי לקיים שגרה חינוכית, ליצור חברויות ולקיים נורמליות בתנאי מלחמה. הוא מעלה על נס את חוסנם והתמדתם של האוקראינים לנוכח מציאות בלתי אפשרית.

 Valentina and the MUOSters | ולנטינה נגד האנטנות | במאית:  פרנצ’סקה סקאליסי

תיעודי 2024 שווייץ, איטליה. 80 דקות

ולנטינה, צעירה מהכפר ניסצֶ’מי שבסיציליה, החוסה בצלו של בסיס תקשורת צבאי אמריקאי עצום (MUOS), מטפלת באביה החולה וסובלת מתחושת מחנק קיומית. כשהלחץ הפיזי והנפשי הולך וגובר, היא יוצאת למסע עצמאות. הסרט עטור הפרסים מתעד במבט פיוטי ואינטימי מאבק נשי לשחרור, במקביל להתנגדות קהילתית שקטה לנוכחות פולשנית שמערערת את שגרת החיים והמרחב המקומי.

תחרות פנורמה לסרטים מישראל והעולם

Out of Sight  | מחוץ לטווח הראייה | במאית: ליסה פולסטר

תיעודי,  2025, אוסטריה, גרמניה. אורך: 78 דקות

בּירגלקוֹפּף (Bürglkopf) הוא מרכז למבקשי מקלט בלב הרי טירול. מטרתו הרשמית היא “ייעוץ לחזרה” – תהליך שמטרתו לשכנע את הדיירים לעזוב את אוסטריה מרצונם. בפועל, הבידוד הגיאוגרפי משמש אמצעי לחץ. הבמאית ליסה פולסטר ביקשה לתעד את החיים בתוך המרכז, אך הרשויות מנעו ממנה גישה. תחת זאת, היא נפגשה עם הדיירים בשדות וביערות. ראיונותיה מציירים תמונה של בידוד וחוסר ודאות. הסרט מציג ניגוד חריף בין הנופים האלפיניים למציאות הקשה של כליאה. עבור רבים מהשוהים בבירגלקופף, ההבטחה שמדובר בשהות של שבועיים מתפוגגת והם מוצאים את עצמם שוהים שם חודשים ואף שנים, לכודים בין הרים יפים ומערכת שאינה רואה אותם.

Sediments | משקעים | במאית: לאורה קופנס | גרמנית
תיעודי, 2025, שוויץ. 81 דקות

הבמאית לאורה קופנס יוצאת למסע אישי בעקבות מורשת משפחתה, דרך סיפוריו של סבה, רופא לשעבר שחי תחת שלטון הנאצים ולימים בגרמניה המזרחית. שיחות העומק ביניהם חושפות קונפליקטים פנימיים, בחירות מוסריות והשפעות מתמשכות של דיקטטורות על זהות וזיכרון אישי. באמצעות שילוב של עדויות אינטימיות ונופים עוצרי נשימה, הסרט מתבונן באופן שבו זיכרון משפחתי והיסטוריה לאומית משתלבים זה בזה, ומראה כיצד העבר ממשיך לעצב את ההווה ואת תודעת הדורות הבאים.

Vlam | וְלאם | במאית: דפני לוקר | הולנדית

עלילתי, 2025, הולנד. 84 דקות

 

לאחר עימות אלים עם אמה, אוליביה נשלחת לפנימייה לבנות. שם, הרחק מהבית אך בלב סערה רגשית, היא פוגשת נערות אחרות שנושאות פצעים דומים לשלה. ולאם היא דרמה עדינה ומטלטלת על הגבול המטושטש בין אהבה לשליטה. זהו סיפור התבגרות פיוטי על תלות שנולדת מתוך כאב ועל האומץ להשתחרר ולהגדיר את עצמך מחדש. 

 

פסטיבלים ופרסים:

BUFF International Film Festival – מאלמו, שוודיה (תחרות Youth)

Movies That Matter Festival – האג, הולנד (תחרות Dutch Focus)

Noordelijk Film Festival – לייוורדן, הולנד (תחרות Noorderkroon Features)

 

ביי | במאי: טומי לאנג | עברית

היברידי , ישראל, 2025. 96 דקות

 

ביי הוא סרט פיוטי ופוליטי על שני שחקנים צעירים שעושים חזרה על רומיאו ויוליה בפארק שקט, בעוד המציאות מתחילה לחדור לעולמם. סיפור האהבה השייקספירי הופך בבואה של ישראל העכשווית: הפצת רעל, אלימות משטרתית וקריסה לרודנות. הגבול בין התיאטרון לחיים מיטשטש כשהפריימים מתמלאים בתמונות ויראליות של כאוס פוליטי. דרך האינטימיות השברירית של השחקנים, שוזר הסרט אהבה, אמנות, ורוח התנגדות.

 

הם באו לקחת אותי | במאי: יניב ברמן | עברית

תיעודי, 2025, ישראל. 75 דקות

 

בבוקר יום שישי, ה-13 לספטמבר 2024, נשמעו דפיקות על דלתן של שלוש נשים בהרצליה, פעילות נמרצות במחאה כנגד יו"ר ועדת חוץ וביטחון דאז, יולי אדלשטיין. בפתח הדלת עמדו שוטרים, וכפי שהן מעידות: "הם באו לקחת אותי". בתֹהוּ וָבֹהוּ שאחרי ה-7 באוקטובר, מספרות הנשים על מאורעות אותו יום. הסרט מגולל את הפרשה כתאונת שרשרת שבה מעורבים מפגינים למען החטופים, בכירים במשטרה ושוטרים מן השורה, אנשי בית הכנסת של אדלשטיין, וחבר הכנסת עצמו.

 

לוויתן | במאית: אליה שוורץ | עברית

תיעודי, 2025, ישראל. 52 דקות

 

עדי בת ה-12, חולמת על לוויתן ענק שמרחף בשמי הארץ, עד שהוא מגיע לאסדה בים - והעולם מתהפך. דרך עיניה, אנו חווים את המחאה של אביה וארגון "שומרי הבית" במאבק הסביבתי הגדול ביותר בישראל –

לחשוף את האמת שמאחורי אסדות הגז, את השקר של “אנרגיה ירוקה” ואת מנגנוני ההון-שלטון. בדרך מתבגרים שניהם ומגלים בית מהו.

 

סרטים בינלאומיים מחוץ לתחרות

 

A Little Gray Wolf Will Come | גור זאבים אפור יבוא | במאית : ז'אנה אגאלקובה

תיעודי, קרואטיה, 2025. 90 דקות

סרט תיעודי אינטימי העוקב אחר העיתונאית הרוסית הידועה ז'אנה אגאלקובה ובתה המרדנית במסע חוצה רוסיה ערב הפלישה לאוקראינה. במשך ארבעה קיצים וחורף אחד, הן מתמודדות עם זיכרונות וסודות ומגלות את הקונפליקטים שבין נאמנות, תעמולה ומולדת. מסע פיוטי של גילוי עצמי, יחסי אם-בת ומאבק אישי בחברה שעל סף מלחמה.

 Beethoven’s Nine: Ode to Humanity | התשיעית של בטהובן | במאי: לארי ווינשטיין | אנגלית, גרמנית, פולנית, אוקראינית

תיעודי, 2024, גרמניה, ארה״ב. 85 דקות

 

הסרט מתחקה אחר המורשת הנצחית של הסימפוניה התשיעית של בטהובן. היצירה בת המאתיים נחשבת עדיין לאחת הגדולות. מילותיה, המביעות אהבה, חופש, תקווה ושלום, רלוונטיות מתמיד. הסרט עוקב אחר תשע דמויות ייחודיות, בהן מוזיקאים אוקראינים, מלח חירש, כוכב רוק פולני, סופר רבי מכר, קריקטוריסט אגדי, והבמאי עצמו, החולקים קשר עמוק ליצירה ולערכיה. הבמאי המועמד לאוסקר לארי ויינשטיין מאתגר את הצופה להבין את תפקידו של האמן במציאות של סכסוכים אלימים, במיוחד לאור האסונות העולמיים בתקופה האחרונה ומתקפת 7 באוקטובר בישראל.

Blame | אשמה | במאי: כריסטיאן פריי | אנגלית

תיעודי, 2025, שוויץ, גרמניה. 123 דקות

עם פרוץ מגפת הקורונה מוצאים עצמם שלושה מדענים בלב מתקפה תקשורתית ופוליטית כמי שחקרו במשך עשורים את הקשר בין עטלפים לנגיפים. במקום להוביל את השיח המדעי, הם נאלצים להתמודד עם חרושת שמועות והאשמות שווא. "אשמה" הוא מותחן תיעודי שבוחן את הקשר בין אמת מדעית להיסטריה המונית, ומעלה שאלות מטרידות על אחריות, אמון, ומחיר האמת בעידן של פייק ניוז

 

 Daughter’s Daughter | בתה של בתי | במאית: חואנג ש׳י | מנדרינית, אנגלית

עלילתי, 2024, טיוואן. 126 דקות

שֶן, אישה בשנות השישים לחייה, מתמודדת עם טלטלה בלתי צפויה. בתה הצעירה, זוּאֶר, נסעה מטאיפיי לניו יורק עם בת זוגה במטרה להקים משפחה בעזרת טיפולי פוריות. הן נהרגות בתאונת דרכים ומשאירות אחריהן עובר מוקפא – והחלטה גורלית שצריכה להתקבל. שן נאלצת לשוב ולהגדיר לעצמה מהי אימהות, כשהיא נקרעת בין האפשרויות: לתרום, להשמיד או לגדל. "בת של בת״ עטור הפרסים הוא סרט עכשווי נוגע ללב על אובדן ופיוס – דיון נוקב במשמעות האימהות כשעבר ועתיד מתנגשים.

 

Food, Inc. 2 | מזון בע"מ 2 | במאים: רוברט קנר ומליסה רובלדו | אנגלית

תיעודי, 2023, ארה״ב. 94 דקות

חמש-עשרה שנה אחרי סרטם התיעודי פורץ הדרך מזון בע"מ, שבים הבמאים רוברט קֶנֶר ומליסה רוֹבְּלֶדוֹ אל מערכת המזון הגלובלית. הסרט חושף ריכוזיות תאגידית משולחת רסן, ומציג תעשייה שיעילותה המפתיעה מושגת במחיר של פגיעה קשה בעובדים. לצד הביקורת החריפה, הסרט מציע גם אופק של שינוי: חקלאים חדשניים, פעילים ומחוקקים הנלחמים למען עתיד של מזון הוגן, בריא ובר-קיימא.

 

 Gaza: Doctors Under Attack | רופאים תחת אש | במאי: קארים שך

תיעודי, אנגליה, 2025. 62 דקות
חקירה שיטתית של מתקפת צה"ל על מערכת הבריאות של עזה ועובדיה, ושל היחס לעובדי בריאות עצורים הן בתוך עזה והן במתקני כליאה ישראליים. הסרט בוחן את העדויות על  הרס רחב היקף של התשתיות הרפואיות ברצועה כולה, ובכלל זה של כל 36 בתי החולים העיקריים. מאות עובדים במערכת הבריאות – כולל רופאים ומנתחים – נהרגו, נפצעו או נעצרו במהלך המלחמה.

She Rises Up |  עולה כפורחת | במאית: מורין קאסל טאסטי | אנגלית
תיעודי, סנגל, פרו, סרי לנקה 2024.  91 דקות
מסען המרתק של שלוש נשים הנאבקות לשנות את חיי הקהילות שלהן דרך עסקים מקומיים שהן מייסדות ומנהלות. גלדיס יופנקי מפרו הקימה מיני-מרקט ומחפשת דרך להרחיב אותו, מגאט וייד מסנגל מקימה חברת קוסמטיקה, וסלינה פיריס מסרי לנקה מרחיבה את חברת הטקסטיל שהקימה אמה. במדינות רבות חוקי עבודה מגבילים את זכויות הנשים ומונעים מהן גישה לחשבונות בנק, ירושות וסוגי משרות שונים, באופן שמרחיב את מעגל העוני ומקשה עליהן להיחלץ ממנו. סיפורי שלוש הנשים שונים זה מזה, אך יחד הם ממחישים את כוח היזמות הנשית ואת החשיבות של עסקים מקומיים בכלכלה מתפתחת המאפשרים ליצור הזדמנויות, לקדם עצמאות כלכלית ולהפחית עוני.

 

The Great Ambition | תקוות גדולות | במאי : אנדרה סגרה | איטלקית

עלילתי, 2024, איטליה, בולגריה. 123 דקות
 דרמה ביוגרפית המגוללת את סיפורו של אנריקו ברלינגר (
Berlinguer), מזכיר המפלגה הקומוניסטית האיטלקית ואחת הדמויות הפוליטית המשפיעות ביותר במערב בשנות ה-70 של המאה שעברה. הסרט מתאר את מאבקו לשמור על אידיאלים נוכח תהפוכות פוליטיות, לחצים פנימיים וקונפליקטים אישיים, תוך חשיפת המתח הבלתי פוסק בין אידיאולוגיה למציאות. ברלינגר ניצל מניסיון חיסול והיה עד להתנקשות בבעל בריתו ראש ממשלת איטליה אלדו מורו – אירוע טראומטי בהיסטוריה הפוליטית והחברתית של איטליה. מסעותיו למוסקבה והופעותיו הרבות בתקשורת העולמית ממחישים את מרכזיותו בזירה הבינלאומית, אך גם מדגישים את הפער בין דימויו הציבורי לבין ההתמודדויות האישיות והמחירים הכבדים של מנהיגות. זה דיוקן של אדם ששאף לשנות את העולם אך נאלץ להכיר במגבלותיו.

 

The Helsinki Effect | אפקט הלסינקי | במאי: ארתור פראנק  | אנגלית, פינית, גרמנית, רוסית

תיעודי, 2025 ,פינלנד, גרמניה, נורווגיה. 87 דקות

"אפקט הלסינקי" הוא סרט תעודה מסאי (documentary essay) המבוסס על חומרי ארכיון נדירים. הסרט חושף כיצד ועידת הלסינקי, שהתכנסה ב-1975 כדי לקדם שיתוף פעולה בין המערב למזרח במהלך המלחמה הקרה, הובילה להיחלשות מסך הברזל ולהתעוררות תנועות שלום; כיצד אירוע מינורי לכאורה הפך לנקודת מפנה היסטורית. הסרט משתמש בדמויות היסטוריות המעובדות בבינה מלאכותית כדי להמחיש את יכולתה של דיפלומטיה "רכה" לשנות את העולם, ומזמין אותנו להרהר בקווי הדמיון בין אז להיום.

 The Witness | עדה לרצח | במאי: נאדר סאיבאר | פרסית

עלילתי 2024, איראן, גרמניה, אוסטריה. 104 דק

מותחן מרתק דובר פרסית, זוכה פרס הקהל במסגרת “אוריזונטי אקסטרה” בפסטיבל ונציה 2024, מגולל את סיפורה של טארלאן, מורה למחול בגמלאות, שהייתה עדה לרציחתה של חברתה רנה בידי בעלה, בכיר בממשל האיראני. כשהמשטרה מסרבת לחקור את המקרה בשל לחצים פוליטיים, טארלאן ניצבת מול דילמה קשה, שעשויה לשנות את חייה ואת חיי משפחתה.
 "עדה לרצח" הוא דרמה חברתית-פוליטית חזקה החושפת את מאבקן של נשים באיראן תחת משטר פטריארכלי ותיאוקרטי. הסרט בוחן את המשמעות של מוסר, צדק, והמחיר הכרוך בעמידה על האמת.

 There is Another Way | יש דרך אחרת | במאי : סטפן אפקון | עברית, ערבית ואנגלית
 תיעודי, 2025, ישראל, פלסטין. 67 דקות

הסרט עוקב אחר חברי ארגון "לוחמים לשלום" – ישראלים ופלסטינים שבחרו להפנות עורף לאלימות. הוא מתעד את מאבקיהם היומיומיים לשמור על מחויבותם לשלום אל מול אתגרים אישיים, לחצים חברתיים ושנאה, במיוחד לאחר 7 באוקטובר. דרך עדויות אינטימיות, הסרט מציג את הכוח של פיוס, שיתוף פעולה ונחישות לבנות עתיד משותף תוך התמודדות עם טראומות של שני הצדדים.

 Waves | גלים של תקווה |במאי: ייז'י מאדל | צ'כית
עלילתי, 2024, צ'כיה, סלובקיה. 131 דקות

רדיו צ’כוסלובקיה, אחד המעוזים האחרונים של חופש הביטוי תחת שלטון הקומוניזם, מתנהל מאבק על האמת. תומאש, אדם זהיר ומופנם, חושש שאחיו הצעיר והמהפכן, פאבל, יתקבל לעבודה בתחנה ויעמוד בסכנה. אך דווקא תומאש עצמו נבחר להצטרף לצוות – לצד העיתונאי הנועז ולוחם החירות מילאן ויינר. יחד הם מנסים לשדר אמת בעולם שבו כל מילה עלולה לעלות בחיים. תחת מעקב מתמיד ואיומים גוברים מצד השירותים החשאיים, הם נלחמים בצנזורה, חושפים שחיתויות, ונקלעים למרכזם של רגעים גורליים שעיצבו את פני ההיסטוריה.

סרטים ישראליים מחוץ לתחרות

 20 שנה למאבק בבלעין

בלעין חביבתי | Bilin My Love | במאי : שי כרמלי פולק | עברית, ערבית, אנגלית

תיעודי, 2006, ישראל-פלסטין

בשנת 2002 מתחילה ישראל לבנות חומה בין הגדה לישראל. תוואי החומה עובר ברובו בשטח הפלסטיני ופוגע בחיי התושבים – אלפי עצי זית נעקרים, חקלאים מופרדים מאדמותיהם, מטופלים ממרפאות וילדים מבתי ספר. סביב החומה מתפתח מאבק עממי, שב-2005 מגיע אל הכפר בלעין. שם יוצא לדרך מאבק יצירתי ומעורר השראה, שמושך אליו פעילים רבים מהארץ ומהעולם. במהלך הצילומים פוגש הבמאי שי כרמלי פולק את ווג'יה בורנט, חקלאי שאיבד את אדמתו, ואת מחמד ח'טיב, פעיל מקומי שלוקח חלק מרכזי בארגון המחאה. החברות הנרקמת בין תושבי הכפר לבין פעילים ישראלים היא גם סיפור של תקווה ואהבה בין אנשים שמסרבים להיות אויבים.

 

חמש מצלמות שבורות | 5 Broken Cameras | במאים : עימאד בורנאט, גיא דוידי   | ערבית, עברית

תיעודי, 2012, ישראל. 90 דקות

עימאד בורנט, פלאח פלסטיני מהכפר בילעין, מקבל מצלמת וידאו ראשונה כאשר נולד בנו ג’יבריל בשנת 2005. באותו זמן ישראל מחליטה לבנות את גדר ההפרדה על אדמות כפרו. תושבי הכפר מתנגדים להחלטה וההפגנות השבועיות שלהם, בצוותא עם פעילי שלום בינלאומים וישראליים, הופכים לסמל של התנגדות לא אלימה. עימאד מתעד את ג’יבריל ואת המאבק, ובמהלך התיעוד נורות המצלמות ומתרסקות. עם תיעוד ישיר לגמרי מביאים אותנו בורנט והבמאי גיא דוידי אל נקודת המבט של תושבי בילעין, שלפני כל אידיאולוגיה, פשוט נוגעת בלב ואינה מרפה. הסרט זכה בפרס האמי הבינלאומי והיה בין חמשת המועמדים הסופיים לפרס האוסקר בקטגורית הסרט התיעודי.

מחווה לטרילוגיה של דן גבע

צד רביעי למטבע | Description of a Memory | במאי: דן גבע | עברית, צרפתית, אנגלית וערבית

תיעודי, 2006, ישראל. 80 דקות

 דן גבע לוקח אותנו למסע קולנועי אל נבכי הזיכרון המצולם שבסרטו האימפרסיוניסטי של כריס מרקר משנת 1960 על ישראל, "צד שלישי למטבע" (Description d'un Combat), זוכה פרס "דב הזהב" בפסטיבל ברלין 1961. גבע יוצר דיאלוג קולנועי, פואטי ופילוסופי, עם היצירה המקורית, משתמש בדימויים ובמילים מתוכה, ומוסיף משלו. תהליך זה חושף כי ישראל של ימינו (2006) היא מדינה שהמאסטר הצרפתי אפילו לא יכול היה לדמיין.

רעש | Noise | במאי: דן גבע | עברית, אנגלית

תיעודי, 2012, ישראל. 72 דקות

רגע לפני שחייו קורסים, משפחתו מתפרקת והוא מגורש מביתו, יוצא הבמאי - גיבור הסרט, לברר את שורשי טראומת והפרעת הרעש ששולטת בחייו. במסע הקולנועי האישי אל הבנת הרעש הראשון של ילדותו הוא מגלה שרעש הוא ההפרעה התרבותית הגדולה ביותר במאה ה-21 וישראל ממוקמת, אחרי יפן כמקום  הרועש ביותר בעולם.

 

תחשוב פופקורן | Think Popcorn | במאי: דן גבע | עברית, אנגלית, ערבית, רוסית

תיעודי, 2004, ישראל. 60 דקות

יוצר תיעודי נאיבי, רכוב על גבי קטנוע עלוב, חמוש בבמה עטופה בבד סגול ושלוש מצלמות, יוצא למסע בניסיון ללכוד את קולם האמיתי והמוחלט של בני עמו, במטרה להביא את האמת למסך. במאי קולנוע מצליח מעמיד אותו בפני דילמת חייו: האם להמשיך במרדף אחר האמת הדוקומנטרית הנשגבת שלו, או להיכנע ליצר להביא למסך את שכולם ביקשו לראות עליו מאז ומעולם: סקס ולאלימות.

מבחר סרטים ישראליים חדשים בנושאי זכויות אדם

ו'יני (איפה) ידידה? | Looking for Yadida | במאית: ישראלה שאער מעודד | עברית

תיעודי, 2025, ישראל. 64 דקות

עם הקמת מדינת ישראל, מאות רבות של תינוקות מארצות המזרח והבלקן נעלמו ממחנות העולים. יותר ממחציתם היו ממוצא תימני. לאורך השנים, בעקבות מחאה ציבורית, הוקמו שלוש ועדות חקירה – אך גורלם של רוב הילדים, בהם הילדה ידידה ג'ובני, נותר עלום. סיפורה של דודה ידידה הוא סיפור של קלאוסטרופוביה, של מחסן אפל ומאובק שבמשך שנים היה נעול בתוך עצמו. ישותה החיה־מתה זִמזמה וריחפה בבית המשפחה. פתיחת הארכיונים בשנת 2016, שכללה חשיפה של כ-200 אלף מסמכים, סיפקה הזדמנות ראשונה להיכרות אינטימית עם קורותיה: באיזה צבע היו סורגי המיטה שעליה שכבה בבית התינוקות? האם התנגנו באוזניה צלילי שיר ערש רכים מפי אחות רחמנייה, או שמא שררה בחדרה דממת פלורסנט?

סרט ארכיוני זה פותח צוהר לפרשת היעלמות הילדים דרך שלושה מעגלים: הציבורי, הממסדי והמשפחתי ונע בין הכחשה להכרה, בין שתיקה לדיבור ובין אנדרלמוסיה לפטרנליזם. הניגוד בין המסמכים הלקוניים לעדויות המזעזעות שהושתקו במשך שנים מאיר באור חדש את המחדלים שנעשו בשנים ההן בידי מערכת הבריאות והסעד. האם העיסוק בפרשה יאפשר החלמה, או שמא יעמיק את הפצע?

רחוב אחד בסילוואן | One Street in Silwan | במאית: ביסאן טיבי | ערבית, עברית

תיעודי, 2025, ישראל. 52 דקות

 "רחוב אחד בסילוואן" מתמקד ברחוב בטן אל־הווא במזרח ירושלים, המשקיף להר הבית ומהווה מיקרוקוסמוס של הסיפור הישראלי־פלסטיני. בצד אחד של הרחוב מתגוררת משפחה של מתנחלים ישראלים, בתוך בית של משפחה פלסטינית שגורשה ממנו. בצד השני של הרחוב מתגוררת משפחה פלסטינית שעומדת בפני גירוש, יחד עם עוד כ-750 מתושבי השכונה, לצורך הקמת התנחלויות נוספות במקום. הסרט מציג את הנעשה ברחוב דרך נקודת המבט של הילדים ושל שאר הנפשות הפועלות, ומחולק לסגמנטים שונים המאירים זוויות שונות של המציאות המטורפת שבה הם חיים.

 לוחמות | I Cried in Gaza | במאית: נורית קידר | עברית

תיעודי, 2025, ישראל

בינואר 2024 אגף השיקום במשרד הביטחון הודיע רשמית: 15 אלף חיילים טופלו נפשית מתחילת המלחמה, כשליש מהפניות, 4,000 מקרים, הגיעו מלוחמות. לראשונה מאז 1948 מלחמת העצמאות, נשים גויסו לפעילות אקטיבית במלחמת "חרבות ברזל" שפרצה באוקטובר 2023. הסרט חושף ומשחזר את הזיכרון הטראומטי הפרטי המודחק של המלחמה באמצעות עדויות של שבע לוחמות ששירתו לראשונה בחייהן בלוחמה פעילה בעזה ובלבנון, במלחמה שנמשכת כשנתיים. הן זוכרות את המראות, הקולות, הריחות של המלחמה. התסמינים פוסט טראומטיים מעורבים בזיכרונות טריים. כל המשתתפות בפנים חשופות למצלמה. בגילוי לב נדיר מפנות את מבטן ומדברות על החוויות הקשות, אותן חוויות שנמצאות בזיכרון ומוצאות את ביטוין בפציעה הטראומטית.

 

הים | The Sea | שי כרמלי פולק | עברית וערבית

עלילתי, 2025, ישראל

93 דק'

הזוכה הגדול של פרסי אופיר והנציג שלנו לאוסקר בהקרנות טרום בכורה
זוכה 5 פרסי אופיר לסרט הטוב ביותר, התסריט, השחקן הראשי, שחקן המשנה והמוסיקה המקורית.
חאלד, ילד בן 12 מכפר ליד רמאללה, נוסע אל הים בטיול כיתתי, אבל לא מורשה לעבור את המחסום. מאוכזב, הוא יוצא למסע בכוחות עצמו. אביו, העובד כפועל ללא אישור בישראל, עוזב הכל ויוצא לחפשו, למרות הסיכון שייתפס, וייאבד את פרנסתו.
סרט מלא חמלה ואהבה שרואה את האדם באשר הוא אדם. בימוי רגיש, תסריט חכם ושחקנים מעולים מצליחים לרגש ולשקף את מורכבות החיים שלנו כאן.

 

הסבתא או הסבא שלא הכרתם" - אמירה כהן . ספר מומלץ מאת: שרית יוכפז




כריכת הספר

אמירה כהן איבדה את בעלה ניסו לאחר 30 שנות זוגיות. 

מתוך הכאב והגעגוע נולד ספר ילדים שמחזיר את קולו של אהוב ליבה שלא הספיק להיות סבא, ומציע מבט אחר על אהבה, אובדן ומשפחה.במרץ 1992, כשאמירה אוחזת בבנה בן התשעה חודשים ובהריון מתקדם עם בתה, היא מקבלת טלפון מבית החולים – טלפון שאיש אינו רוצה לקבל. על הקו היה הרופא, שבישר לה את הבשורה הקשה: בעלה, ניסו כהן, אובחן בסרטן בבלוטות הרוק. 

ההערכה הרפואית הייתה שיש לו חודשים ספורים לחיות. "זה היה רגע שקשה לתאר במילים," היא משחזרת. "העולם עצר. ניסיתי להבין איך ממשיכים לחיות עם ידיעה כזו." אבל בניגוד לכל התחזיות, ניסו חי עם המחלה עוד תשע־עשרה שנים. כמעט שני עשורים שבהם בחר, שוב ושוב, בחיים.

חיים בשני ערוצים

מאותו יום, מספרת אמירה, ניסו בחר לחיות את חייו בשני מישורים מקבילים. "מצד אחד הוא היה בהכחשה מסוימת למחלה. הוא לא רצה לעסוק בבירוקרטיה, לא לקבוע תורים לרופאים ולא לשתף אף אחד. אנשים היו מתקשרים לשאול לשלומו, והוא פשוט היה מעביר אליי את השיחה. מצד שני, מהרגע שקיבל את האבחנה, הוא התחיל לחיות את החיים במלואם. לניסו תמיד הייתה תשוקה לחיים, אבל מאז המחלה היא התעצמה."

החלטה אחת סימלה יותר מכל את הבחירה הזו: המשפחה עזבה את ישראל לארבע שנים ללוס אנג'לס, שם החליט ניסו ללמוד תסריטאות ולהתקרב לעולם הקולנוע. "הוא רצה לגעת בחלום שתמיד בער בו," אומרת אמירה. "החלטנו שאנחנו חיים כאילו אנחנו בפנסיה – טיילנו בכל רחבי ארצות הברית, אכלנו במסעדות, ראינו סרטים באמצע היום עם כל הגמלאים. היו אלה שנים של חופש אמיתי, בלי שעון ובלי פחד."גם בשנים הטובות, המחלה לא נעלמה מהתודעה. "הילדים גדלו לתוך זה," מספרת אמירה. "נועה, כשהייתה קטנה, חשבה שלכל האבות בעולם יש סרטן. כשחברתה לכיתה אמרה לה שלאבא שלה אין, היא הייתה בשוק. אני נאלצתי להסביר לה שלא כל אבא חולה, ושאצלנו זה המצב."

אבל מתחת לפני השטח, הילדים ידעו את מה שלא תמיד נאמר בקול. יום אחד, לאחר תאונת אופנוע קטנה שבה נפצע ניסו וחזר הביתה מדמם, הבן אליעד הביט בו ואמר בתמימות: "אבא, אתה לא אמור למות מתאונה, אתה אמור למות מסרטן.""אלו לא משפטים שילד אמור לומר," אומרת אמירה. "אבל זו הייתה המציאות שלנו, חיים לצד המחלה, עם הידיעה שהסוף עלול להגיע, גם אם לא ידענו מתי."

אמירה וניסו גדלו בצפת. שבע שנים הפרידו ביניהם, אך כבר במסיבת הסיום של התיכון שלה הוא סימן אותה. "אחרי אותו ערב הוא אמר לחברו: ‘הבחורה הזו תהיה אשתי’. וכך היה."ניסו חיזר אחריה כמה שנים, עד שיום אחד אמר לה: "או שאנחנו מתחתנים או שאני נעלם." אמירה הסכימה, ובגיל 23 נישאה לו. "ניסו לימד אותי שהנישואים הם דבר קדוש," היא אומרת. "הוא לימד אותי להיות אמיצה, ספונטנית, לשחרר, ולאהוב בלי גבולות. הייתי מלכה במשך שלושים שנה. כל יום, עד יומו האחרון, הוא טרח לומר לי שמיום ליום הוא אוהב אותי יותר."

מסע מקצועי ורגשי

לצד חיי המשפחה, אמירה בנתה קריירה ארוכה ומוערכת בתחום הסיעוד. היא למדה לתואר ראשון באוניברסיטה העברית, תואר שני באוניברסיטת תל אביב, ובהמשך השלימה דוקטורט בפילוסופיה עם התמחות בסוציולוגיה רפואית. עבודת הדוקטורט שלה עסקה בכוחו של השקט בהוספיס לחולי סרטן בשיבא.

במהלך השנים עבדה כאחראית על היחידה לטיפול תומך – יחידה המטפלת באנשים עם מחלות כרוניות ומסכנות חיים, ולעיתים גם בסוף החיים – ומציעה טיפול בתסמיני המחלה והטיפול בה, ליווי רגשי למטופל ולבני משפחתו, והדרכה הורית, לרבות כיצד להעביר את המסרים להורים, לסבים ולסבתות, לנכדים צעירים ובוגרים, וכן ליווי כולל בסוף החיים. בנוסף עבדה כאחות בכירורגיה, כמתאמת שיקום לבעלי סטומה, ריכזה קורסים באונקולוגיה מטעם משרד הבריאות ושימשה בתפקידי פיקוח בהנהלת הסיעוד. בשנים האחרונות שלפני פרישתה הובילה את פרויקט “הנפגע המשני”, שנועד לתמוך באנשי צוות רפואי שחוו טעויות, עומס נפשי או משבר אישי.

"הניסיון הזה נתן לי כלים ייחודיים להתמודדות עם המחלה של ניסו," היא אומרת. "עשרות שנים עם מטופלים ובני משפחותיהם שחווים אובדן ופרידה לימדו אותי להבין את הכאב, להכיל אותו, ולהתמודד עם האבל האישי שלי בחמלה ובמודעות."

זיכרון שהפך לספר

ניסו הלך לעולמו בשנת 2011. "נותר חלל עצום, מלא באור, אהבה וגעגוע." כמה שנים לאחר מכן, כשבתה נועה הודיעה לה שהיא בהיריון עם הנכד הראשון, החליטה אמירה להעניק לניסו קול חדש.כך נולד הספר "הסבא או הסבתא שלא הכרתם" – ספר ילדים שכתוב בקולו של ניסו, כאילו הוא מדבר אל נכדיו שלא הספיק להכיר. "חשבתי לעצמי: מה ניסו היה אומר להם אם היה כאן? כתבתי את הספר מהלב שלו."

הספר עוסק בערכים של משפחה, אהבה וגמישות כחלק ממסע החיים. "רציתי להעביר את החשיבות של המשפחה כעוגן בחיים, ושל זוגיות שנשמרת ומתעצמת גם דרך הקשיים," היא מסבירה. "יש גם מסר על היכולת לשחרר — לדעת לוותר, להתמודד עם החמצות, וללמוד מהן."

 

סבא שנוכח גם כשאיננו

הספר, לדבריה, נועד להפוך את הזיכרון למוחשי. "לא תמיד אנחנו יכולים לשלוט במוות, אבל כן אפשר לדמיין ולדבר על מי שאיננו. להוסיף תמונה שלו, לכתוב עליו, לשתף זיכרונות מצחיקים. זו דרך להחזיר אותו למשפחה, במיוחד לנכדיו שלא זכו להכירו."אמירה מדגישה כי הספר פונה לא רק לילדים אלא גם למבוגרים. "אני מאמינה שכל מי שחווה אובדן של סבא או סבתא ימצא בו נחמה. זו חוויה משפחתית שמחזקת גם את מי שאיננו וגם את מי שנשאר."

לא אידיליה, אלא אהבה מציאותית

אמירה מודעת לכך שסיפורה נשמע כמעט אידילי. "אני לא מאמינה במצב מושלם. גם ניסו ואני לא היינו מושלמים. אבל הייתה בינינו התאמה שאפשרה אהבה עמוקה, שותפות אמיתית, וחיים מלאים."היא בטוחה שגם ניסו היה מאשר את דרכה. "אם היה קורא את הספר, הוא היה מסתכל עליי בעיניים הבורקות שלו ואומר: ‘את רואה, בובה? ניצחנו יחד.’ זו הייתה התגובה הראשונה שלו גם כשהודיעו לו על הסרטן – 'כצוות ננצח'."

אהבה שלא נגמרת

כשהיא מחזיקה את נכדה הראשון בזרועותיה, אמירה מרגישה שניסו עדיין שם. "הספר הוא הדרך שלי לוודא שניסו תמיד נוכח וממשיך ללוות אותנו."והיא מסכמת במשפט שהפך לסימן ההיכר שלה: "פרידה היא סוג של סוף, אך עם הזמן אפשר שוב לשוט ולהגיע בבטחה אל החוף. לחיות בהווה עם הזיכרונות, תחושת החסר והגעגועים, ולמצוא מחדש את הטעם והריגוש שבחיים כמעט מלאים."

                                             אמירה כהן.

עבור אמירה כהן, המוות אינו סיום הסיפור, אלא פתיח לפרק חדש שבו אהבה, זיכרון ומשפחה ממשיכים לחיות בדרכים אחרות.

ספרה, "הסבא או הסבתא שלא הכרתם", שיצא בהוצאת מדיה 10, הוא לא רק ספר ילדים, אלא תזכורת חיה לכך שאהבה אמיתית אינה נעלמת עם האדם, אלא ממשיכה לגעת, ללמד ולהאיר.

לרכישת הספר: https://www.media-10.co.il/product/amirac  /

מומלץ בחום .

בהוצאת מדיה 10.







יום שלישי, 2 בדצמבר 2025

הבריחה מטהרן - סיפורה המרתק של דיאנה רחמני הוצאת צמרת . מומלץ. מאת: שרית יוכפז

 

             


 הבריחה מטהרן - סיפורה המרתק של דיאנה רחמני

 

שורשים בטהראן

דיאנה רחמני נולדה באיראן, 

בעיר הבירה טהראן, למשפחה מבורכת בילדים, הילדה החמישית מתוך שישה.את צעדיה הראשונים בעולם עשתה בבית החולים היהודי "כאנון ח'איר ח'אה" ( کانون‌خیر خواه) שנוהל על ידי רופאים יהודים בשכונת "מהלה" בדרום טהראן. היחסים בין המוסלמים והיהודים היו טובים באותם ימים, ואיש לא יכול היה לדמיין מה צפוי לקהילה היהודית בעתיד.

דיאנה גדלה על ערכים יהודיים עמוקים: שמירת כשרות, הפרדת בשר וחלב, וחגיגת החגים במסורת מלאה. בית הספר שבו למדה, "אליאנס אתחאד", נוהל על ידי יהודי צרפת, והיה מקום בטוח ומוכר עבורה.

היא זוכרת בבירור את השנה הראשונה שבה החליטה לצום ביום כיפור. הייתה בת תשע בלבד, וכשאמרה לאמה על ההחלטה, זו הסכימה. השמחה שהציפה את דיאנה הייתה עצומה. בשעות הערב הרגישה צמאה מאוד, ואמרה על כך לסבתא חנה, "ננה" שלה. הסבתא חיבקה אותה בחום ואמרה: "ג'ונם שלי, תסגרי את העיניים. בחלום תהיי ליד נהר מים צלול, תשתי כמה שאת רוצה, ותראי שלא תרגישי יותר צמא." הטריק הפשוט הזה עבד, וההרגשה שהצליחה להשלים את הצום הייתה מופלאה.

למחרת הלכה דיאנה לבית הכנסת. באמצע התפילה הרגישה מהומה, וכל הפנים סביבה נראו מודאגים. היא הבינה שפרצה מלחמה בישראל. כשראתה את הדאגה העמוקה בפניהם של יהודי איראן, הבינה משהו חשוב: לא משנה באיזו מדינה או באיזו עיר אתה חי, לבו של יהודי תמיד מחובר ללב של יהודי אחר. כבר מגיל צעיר הרגישה שהיא רוצה לחיות במדינה יהודית ולהיות שותפה בכל מה שעמה עובר.


                                                                                            דיאנה רחמני

מפגש גורלי

דיאנה למדה עד כיתה ח' בבית הספר אליאנס. בכיתה ט' עברה ללמוד בבית ספר מוסלמי, והיום הראשון היה מלחיץ ומפחיד. היא לא ידעה איך תוכל להסתדר בכיתה מלאה במוסלמים, שחלקם היו פנאטים דתיים.היא נכנסה לכיתה וישבה בספסל האחורי, כאילו שמישהו הוביל אותה אליו. בספסל לידה ישבה בחורה שקטה, ומיד הרגישה חיבור אליה. דיאנה התקרבה אליה והציגה את עצמה. הבחורה אמרה שקוראים לה דליה. בהפסקה הראשונה, דיאנה אמרה לה בלב פתוח: "אני חייבת להגיד לך משהו, אני יהודייה. אם את לא תרצי חברות איתי, שאדע מההתחלה."הן דיברו על המשפחות שלהן, ואז דיאנה אמרה שוב, כדי שלא יהיו ספקות: "אני באמת חייבת שתדעי שאני יהודייה, ואם יש לך בעיה עם זה, אני אבין לגמרי." עיניה של דליה נצצו, ודיאנה ראתה שהיא על סף בכי. דליה אמרה בקול חנוק: "גם אני יהודייה, רק פחדתי להגיד." יד הגורל הושיבה אותן ביחד.

תחילת הסוף

בתקופה ההיא החלו התפרעויות באיראן. אנשים יצאו לרחובות ובפנים גלויות הביעו מסרים נגד מוחמד רזא שאה פהלווי . דיאנה פחדה להיות מחוץ לבית, כי כל מי שעבר ליד המפגינים היה מסתכן בעצירה.ימים קשים אלה גרמו למשפחתה לחשוב שלעולם לא יצליחו להוריד את השאה. הוא היה חזק, ובעיקר הוא אהב יהודים. היועצים הציעו לו לעזוב זמנית את איראן עד שהמצב ירגע ואז לחזור, אבל לצערם הוא לא חזר. העם הזועם, העצבני וחסר הסבלנות, פרץ לבסיס צבאי והשתלט עליו.

דיאנה לא תשכח את היום ששאה פרס עזב את המדינה. כותרת ענקית בעיתונים כתבה: "השאה ברח!" יהודים פחדו לדבר ולהביע דעה על המצב. כל הטלוויזיות היו דלוקות לקראת נחיתתו של חומייני. ברחובות חילקו עוגות ומשקאות מתוקים. גם משפחתה הדליקה את הטלוויזיה וחיכתה. דיאנה ראתה את חומייני יושב במטוס, רגוע לחלוטין. כששאלו אותו איזו הרגשה יש לו שהוא חוזר אחרי כל כך הרבה שנים בגלות לאיראן, הוא ענה במילה אחת: "כלום."

כולם היו בהלם מהתשובה חסרת הרגש הזו, אבל לא היה להם אומץ לדבר.

המשטר החדש

לאחר שחומייני עלה לשלטון, העולם השתנה באיראן. חוק חדש נכנס לתוקף לגבי לבוש לנשים ולגברים. נשים חויבו לשים רעלה ולכסות את גופן במלואו, ומי שלא ציית קיבל שבעים מלקות על הגב. אסור היה ללבוש בגדים צבעוניים, ואפילו למרוח לק אדום היה אסור.לא עבר זמן רב והחלה מלחמת איראן-עיראק. זה היה מפחיד. המון הרוגים בצבא איראן, ובכל רחוב היו תלויות תמונות של "שהידים" כך כינו את מי שמת במלחמה, לטענתם "מוות קדושים".היו הפצצות בטהראן. פיצצו את שדה התעופה של איראן, והפחד היה עצום. אי אפשר היה להיכנס או לצאת מאיראן.לאחר כמה שבועות הודיעו בחדשות ששיקמו את שדה התעופה ויש שוב טיסות. אבל בסוף החדשות הוסיפו משפט אחד שקפא את הדם בעורקים: ליהודי איראן אסור לצאת מהמדינה.

הידיעה הייתה כמו סכין בלב. זה הזכיר למשפחה של דיאנה את גרמניה הנאצית בהתחלה לא קנו מיהודים, אחר כך לא עברו לידם, ובסוף תלשו אותם מבתיהם והרגו אותם. אביה של דיאנה אמר שכבר אי אפשר להישאר באיראן, והאל יודע מה יעשו להם.

רצח שזעזע עם

בדיוק בזמנים האלה כלאו יהודי בשם אלקניאן. עשו לו משפט שדה והוציאו אותו להורג. איש שעשה המון למען איראן הואשם בבגידה ותלו אותו. הידיעה הייתה כמו רעידת אדמה ליהודי איראן. חלק גדול מהקהילה החליטו לברוח דרך ההרים. חלקם הצליחו להימלט, אבל חלקם איבדו את כל מה שהיה להם. נוכלים התחזו לאנשים שיכולים להבריח אותם, היהודים בטחו בהם, אבל ברגע האמת הנוכלים ברחו עם כל השלל שהיה בידם.אחיה של דיאנה גרו בישראל, ואי אפשר היה ליצור קשר ישיר איתם. הם התקשרו למשפחה דרך מדינה שלישית כדי שיוכלו לדבר. פעם אחת, כשאחותה לידה התקשרה, אמרו לה שגם הם רוצים לברוח אבל מפחדים שייתקלו בנוכלים. היא הציעה שלא יעשו שום דבר בעצמם, ושהיא הולכת לבקש עזרה מהסוכנות היהודית.בינתיים דיאנה התחתנה.

דפיקה בדלת

שבוע לאחר החתונה הייתה דיאנה אצל הוריה. פתאום דפקו בדלת, והיא ניגשה לפתוח. מעבר לדלת עמד איש נמוך קומה שביקש לדבר עם אביה. כשאבא ניגש אליו, הוא ביקש להיכנס ואמר שיש לו מסר חשוב להעביר להם.הוא נכנס ואמר שהגיע אליהם דרך הסוכנות היהודית, והוא מבריח אותם מאיראן. אביה של דיאנה קפץ מהכיסא, גירש אותו מהבית ואמר שהם אוהבים את איראן ולא יודע על מה הוא מדבר.הבחור קם על רגליו ואמר שהוא יודע שהם לא מאמינים לו, אבל בשעה חמש יתקשרו מישראל ויסבירו הכול. כולם ישבו מסביב לטלפון וחיכו לשיחה. כמו בסרטים, בשעה חמש בדיוק הטלפון צלצל. אביה ענה, ומהצד השני של הקו אמרו שהם מדברים מהסוכנות היהודית, והבחור שנמצא בביתם הוא המקשר שלהם. מה שהוא יגיד, הם חייבים לעשות.המשפחה שמחה מאוד שאפשר לסמוך עליו. באותו יום רקמו את תוכנית הבריחה.

הוא אמר שלא צריך לדאוג, ושתוך יומיים יגיעו לישראל. השמחה הייתה גדולה, אבל מהולה בפחד. הוא אמר שהגברים צריכים לגדל זקן, והנשים צריכות לכסות את עצמן בצ'אדור שחור עם רעלה שחורה. הזמן נקבע, והוא עזב אותם באומרו: "נתראה בעוד חודשיים."


                                                                                צילום: איל רחמני

מסע ללא סוף

המסע של משפחת רחמני, שהיה אמור להימשך רק יומיים, נמשך כמעט שישה חודשים של פחד ואי ודאות. במהלך התקופה הזאת נותק הקשר עם הסוכנות היהודית, ולא ידעו מה לעשות.בספרה, דיאנה מתארת בפירוט את הטלטלות שעברו כדי להגיע לארץ ישראל במסע בלתי נתפס. הסיפור שלה הוא סיפור של תקווה ואמונה. היא מקווה שכל מי שקורא יבין שלגור בארץ ישראל זו זכות שהקדוש ברוך הוא נתן לעם היהודי.

אהבת הבישול

כשהייתה ילדה, דיאנה תמיד עזרה לאמה במטבח. האם הייתה מכינה אוכל ודיאנה שוטפת, מקלפת ומנקה. תמיד הסתכלה על ידיה של אמה - איך היא מערבבת את הבשר, איך היא חותכת את הירק בלי קרש חיתוך. מאז ילדותה, אהבת הבישול נכנסה לדם שלה, ותמיד רצתה להיות בשלנית כמו אמא.בזמן שחומייני עלה לשלטון והחלה מלחמת איראן-עיראק, מצבה הבריאותי של אמה התדרדר. היא הייתה צריכה לעבור ניתוח חירום בישראל. האם השאירה את דיאנה במשך שלושה חודשים לטפל באביה ובאחיה, ועלתה לארץ כדי לעבור את הניתוח.

בהתחלה דיאנה לא ידעה מה לעשות. אבל מהר מאוד התחילה לבשל, ולא רק מאכלים קלים, כל מאכלי הדגל של המטבח הפרסי. הייתה גאה בעצמה.כשהגיעה לארץ, התעניינה במאכלים של כל העדות ובישלה אותם. הכניסה למטבח שלה עוד טעמים וריחות. כשנכנסה ל"מאסטר שף", בישלה את המאכלים שידעה, וכל פעם שמיכל אנסקי הייתה טועמת מהצלחת, הייתה אומרת: "מרגישים את הבישול הפרסי שלך," אפילו כשזו לא הייתה מנה פרסית.

סדנאות ושמחה

כבר שנים שדיאנה מעבירה סדנאות חווייתיות של מטבח פרסי. מגיעים אליה מכל קצוות הארץ כדי ללמוד, ובעיקר כדי לחוות את החוויה המדהימה. בסדנה היא מספרת על הילדות באיראן, על המנהגים של יהודי איראן, וביחד מכינים את האוכל עם המון שמחה, ריקודים וסיפורים.לצד הסדנאות שהיא מעבירה בבית, כבר שנים שדיאנה עובדת עם ילדים על רצף הספקטרום האוטיסטי. היא נהנית מהעבודה שלה איתם, ובכיתה שלה היא מבשלת בכיף עם הילדים. הם נהנים ביחד מהחוויה, וזה ממלא אותה בשמחה.

חשיפה במאסטר שף

כתיבת הספר הייתה תמיד בראשה של דיאנה, אבל תמיד אמרה לעצמה: מי רוצה לשמוע עליי ועל העלייה שלי? אבל באחד הפרקים ב"מאסטר שף" חשפה מעט מהתהליך שעברה, וזה עשה באזז גדול. המון אנשים שלחו לה הודעות ואמרו שהם ממש התרגשו, והמילים שלה נגעו להם בלב. זה שימח אותה מאוד.ברגע שהתכנית נגמרה, התחילה להעביר סדנאות והרצאות בבתי ספר, במתנ"סים ובבתי אבות. קיבלה ים של אהבה. היא לא תשכח את ההרצאה שהעבירה בירושלים באחד מבתי האבות. בסוף ההרצאה ניגשה אליה אישה מבוגרת, חיבקה אותה ואמרה: "איזה טלטולים עברת כדי להגיע לארץ ישראל."פתאום דיאנה ראתה על יד האישה מספר של מחנה ריכוז. היא חיבקה אותה בחזרה ואמרה: "מה שאני עברתי לא משתווה אליך." הן התחבקו ובכו יחד.

כתיבת הספר

תהליך כתיבת הספר היה מרתק עבור דיאנה. היא בחרה סופרת פרסייה בשם פרי סאני, שספריה כבר היו רבי מכר. דיאנה אהבה מאוד את הכתיבה שלה. הספר "הבריחה מטהראן" הוא בשבילה מורשת שהיא משאירה לילדים ולנכדים, והיא מקווה שהם יתגאו בה.במהלך עבודתה עברה המון קורסים כדי להתמודד עם הקשיים מול הילדים, וכמובן גם במישורים אישיים מול אנשים. היא למדה כמעט אלף שעות אקדמיות במכללת אורט הרמלין ובמכללה למנהל. רכשה ידע רחב בתחומים שונים: התמודדות במצבי לחץ, עבודה עם ילדים על רצף הספקטרום האוטיסטי, פענוח ציורי ילדים ופסיכולוגיה.

יום אחד הגיעה מוקדם לקורס שבו השתתפה. היה לה זמן, ופתחה את דף הפייסבוק שלה. ההודעה הראשונה שקפצה הייתה: "פרסים, יש לכם אוכל טעים! לתכנית חדשה מחפשים אתכם, בשלנים חובבים."דיאנה מיד כתבה: "אני!" לא עבר חצי שעה והתקשרו אליה והזמינו אותה לאודישן. כמובן שזה קרץ לה, במיוחד לדעת איך עובדים מאחורי הקלעים. היא השתתפה ב"הכי טעים שיש" וגרפה המון מחמאות מחיים כהן ורושפלד.

לאחר כמה חודשים פנו אליה מתכנית "מאסטר שף", והכול כבר היסטוריה.

הצלחה עולמית

דיאנה קיבלה ים של מחמאות ואהבה מהקהל, ובמיוחד מהעדה הפרסית, כי הביאה את המטבח שלהם לקדמת הבמה. היא התחילה להעלות סרטונים בטיקטוק ובאינסטגרם, והם זכו להצלחה נדירה.היא מקבלת מחמאות מכל קצוות העולם: מאמריקה, מקנדה, מדובאי, ובמיוחד מאיראן. אנשים שם מאוד אוהבים אותה ואת מה שהיא עושה.

כפי שדיאנה אוהבת לומר: "אוכל מקרב לבבות." ♥️


על הספר: "הבריחה מטהראן" הוא סיפור אמיתי ומרגש על מסע בלתי אפשרי, אמונה שלא נשברה, ותקווה שהובילה משפחה שלמה מחושך לאור. זהו סיפור של עם שלא ויתר, של זהות שנשמרה בסתר, ושל אהבה לארץ ישראל שגברה על כל פחד. 

דיאנה רחמני משתפת בספרה את הקוראים במסע מרתק מטהראן לירושלים, ומוכיחה שגם בתקופות האפלות ביותר, האור תמיד מנצח.

לינק לרכישת הספר :

https://www.netbook.co.il/Book.aspx?id=15415

מומלץ. 

ספר מרתק ומרגש.

תערוכה קבוצתית "Freedom. חופש. חירות " תציג בין – 26.10.26- 7.11.26 בגלריה על האגם ברעננה בהשתתפות אומני היודאיקה אלכסנדר מטלייב, שמעון בתואל והאומנית מריה בנדיקטוביץ' מאת: שרית יוכפז

                                                      מריה בנדיקטוביץ תערוכה קבוצתית  "Freedom. חופש. חירות " תציג בין – 26.10.26...