“העלבונות עזים, הילדים לי בזים,
השֵׁדים, הם נהנים,
גוועים לעוד, רעבים,
אני כפופה לרצון הכמהים."
“עלמה עומדת תחת עץ ערבה,
בוכייה היא כעץ,
מתייפחת ונאנחת על מה שלא היה."
“למסע של רדיפה אחר הכוכבים יצאנו
צועדים תחת שמיים את
העיר עזבנו."
“תמה לה התמימות
שפתיה דובדבן, לחייה
ארגמן.
בהגיג על העֶלם שסחף את
בנות העידן."
כאב, אהבה, געגוע, תמימות, עצב ושמחה – תחושות ורגשות אלו שאותם חשה המחברת בתקופת התבגרותה, מתרקמים לשירים קצרים, וכל הקורא אותם יכול לראות בהם את עצמו.
עדי אביב כתבה את שיריה בין שנתה ה-14 לשנתה ה-18, שנים סוערות מלאות התלבטויות ועימותים, המתאפיינות במעברים רבים ובשינויים אישיים ולא אישיים.
השירים היוו מזור לנפשה הרגישה והסוערת.
זה ספרה הראשון.
על אנשים שכותבים
שירים שמענו לא מעט. אבל נערות בגיל צעיר שכזה, שכותבות באופן רהוט ונוגע כמעט ולא
מוצאים!
עם שיריה של עדי ניתן
להזדהות מאוד בקלות ולחוש בתחושותיה ובחוויותיה המיוחדות שחוותה בנערותה.
ישר כוח!!!
“העלבונות עזים, הילדים לי בזים,
השֵׁדים, הם נהנים,
גוועים לעוד, רעבים,
אני כפופה לרצון הכמהים."
“עלמה עומדת תחת עץ ערבה,
בוכייה היא כעץ,
מתייפחת ונאנחת על מה שלא היה."
“למסע של רדיפה אחר הכוכבים יצאנו
צועדים תחת שמיים את
העיר עזבנו."
“תמה לה התמימות
שפתיה דובדבן, לחייה
ארגמן.
בהגיג על העֶלם שסחף את
בנות העידן."
כאב, אהבה, געגוע, תמימות, עצב ושמחה – תחושות ורגשות אלו שאותם חשה המחברת בתקופת התבגרותה, מתרקמים לשירים קצרים, וכל הקורא אותם יכול לראות בהם את עצמו.
עדי אביב כתבה את שיריה בין שנתה ה-14 לשנתה ה-18, שנים סוערות מלאות התלבטויות ועימותים, המתאפיינות במעברים רבים ובשינויים אישיים ולא אישיים.
השירים היוו מזור לנפשה הרגישה והסוערת.
זה ספרה הראשון.
על אנשים שכותבים
שירים שמענו לא מעט. אבל נערות בגיל צעיר שכזה, שכותבות באופן רהוט ונוגע כמעט ולא
מוצאים!
עם שיריה של עדי ניתן
להזדהות מאוד בקלות ולחוש בתחושותיה ובחוויותיה המיוחדות שחוותה בנערותה.
ישר כוח!!!
מומלץ.
מגזין תרבות אומנות ויופי מאת: שרית יוכפז
.jpg)
.jpg)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה