הבריחה מחלב בשנת 1965 סיפורו של משה שרים - מאת שרית יוכפז

 

 

 הבריחה מחלב  בשנת 1965  ראיון וסיפורו של משה  שרים -מאת שרית יוכפז

• 
  

 

• 
  

" אני משה ואחים שלי אברהם. ומזל. הלכנו לבית הספר תלמוד תורה נקרא "כיתאב" רגיל עם פרפורים בבטן ולא ספרנו לאף אחת שאנחנו מתכוננים לברוח בערב. בשעה 19:00 בערב. הורים שלי נעלו את הבית השארנו אור דולק בבית כדי לא להעלות חשד . זה היה חודש רמדאן בשעה זו היה סיום הצום וכולם הולכים לאכול וכל הרחובות מתרוקנים.

• 
  

בריחה מחלב(סוריה) בתאריך חודש ינואר 1965.

הבריחה שלנו מחלב לא הייתה על הפרק. אני הייתי בן 7

 

משפחתי אבא אימא אחי ואחותי.השכנים אישה אלמנה + 4 ילדיה .

כך זה קרה אימא ואבא הרגישו וחשדו שהשכנה שמה צאלחה שהייתה אלמנה ו-4 ילדיה שהיו גדולים. אחד הילדים שלה היה נכה 100 אחוז שלא יכל ללכת הוא כל הזמן היה מצב שכיבה.

 (גרנו מתחת לבית הכנסת נדמה לי שקראו לו בית מדרש . זכור לי היטב שהמורה שלי (אסתאז) שבות היה החזן בבית הכנסת.) 

אימא פנתה לשכנה ואמרה לה שאתם רוצים לברוח לישראל אני לא אתן לכם לברוח. וכי מדוע לא רצתה לתת להם לברוח?כידוע שהשלטונות היו מגלים שמשפחה יהודית ברחה לישראל היו באים מוכבראת ועוצרים מיד את הגברים מדוע לא הילשינו עליהם שהשכנים רוצים לברוח לישראל.

באותו ערב נפגשו ההורים עם המבריח המוסלמי שקראו לו  מחמוד שאנחנו נברח יחד עם השכנים לישראל .

למחרת אני ואחים שלי הלכנו לבית הספר רגיל עם פרפורים בבטן ולא ספרנו לאף אחת שאנחנו מתכוננים לברוח בערב. בשעה 19:00 בערב. הורים שלי נעלו את הבית השארנו אור דולק בבית כדי לא להעלות חשד . זה היה חודש רמדאן בשעה זו היה סיום הצום וכולם הולכים לאכול וכל הרחובות מתרוקנים.

פה אני רוצה להדביק את הפוסט שכתבתי זכי שעיו ז" שעזר לנו בבריחה.

אני כילד הכרתי את זכי שעיו ז" הוא עזר ודאג לבריחה שלנו מחאלב לישראל. איש ציוני ברמח אבריו.

עליתי לארץ יחד עם משפחתי בשנת 65  זכור לי היטב הוא נסע עם האופניים המשפחה שלי התפזרה .אני ואחי היינו עם אבי ליד חנות בקלאווה עם צלחת כאילו לקנות בקלאווה. אימי והשכנה חיכו בנקודה אחרת ליד בית מרקחת אימא ז"ל הייתה בהריון מתקדם כאילו לקנות תרופה מבית מרקחת" הייתה בהריון מתקדם. זכי שעיו נסע עם אופניו  ובדק את השטח תוך כדי רכיבה מספר פעמים.  ועדכן אותנו מתי אמורה להגעת המונית .אמר לנו המונית כאשר פנסי תאורה יהבהבו זו המונית שתעלו עליה לבריחה מחלב לגבול הטורקי כדי לעלות לישראל הוא לא עזב את השטח עד שלא וידא שעלינו למונית הנכונה. תוך כדי נסיעה נפנף בידו לשלום.

במונית  הנשים כסו את פניהם עם רעלה .

הגברים הסתתרו בתא המטען ברכב כאשר הגענו למחסום בקורת צבא הסורי. במחסום עצרו אותנו החיילים ושאלו לאן נוסעים נהג המונית ענה נוסעים לטייל/ חתונה. הנהג המונית אמר לנו שתראו 3 אבנים אחד על השנייה בשוליים בצידי הכביש  אתם תכף יורדים. הנהג עצר ליד 3 האבנים בשוליים ותיכף ירדנו משם עלה המבריח מחמוד וליווה אותנו בהליכה רגלית של חצי שעה בערך ונפגשנו עם חיילים טורקים בהליכה של כמה שעות בהרים בבוץ ובגשמים . עשינו הפסקה קצרה בתוך מערה והמשכנו בדרכנו עד לחציית הגבול.

להזכיר לכם אימא בחודש 8 להריונה.

הגבר הנכה של השכן אחיו ששמו היה משה הרים אותו על גבו במשך כל המסע המפרך שעברנו עד לחציית הגבול הטורקי. הגענו למשפחה טורקית שכבדה אותנו בכוס תה חם ועוגיות.

לאחר הפסקה של שעה בערך הגיעה משאית פתוחה עם בצל עלינו והתכסינו מעלינו עם ברזנט .אימא שלי תמיד וידית קראה לנו שאנחנו לא נחנקים ונושמים. 

בשעה 10 בערך עלינו על אוטובוס היית  לנו נסיעה של יממה עד שהגענו למלון באיסטנבול.

במלון היה אסור לנו לצאת .אימא ואבא שידעו לדבר טורקית היו יוצאים וקונים מצרכי אוכל.

במלון פגשנו אליהו ואסתר אורפלי. לאחר שהגיעו והצטרפו עוד משפחות שהינו במלון כ 3 שבועות.

באחד הימים הגיעו מהסוכנות היהודית עשו רישום שמי של המשפחות .הביאו לנו בגדים חדשים  

. אמרו לנו שעוד יומיים יסיעו אותנו באוטובוס לשדה תעופה באיסטנבול .

עלינו על מטוס אל-על  שעה 10 בלילה לישראל. משדה התעופה פיזרו את המשפחות לכל מיני מקומות בארץ.

המשפחה שלי ומשפחת אורפלי הסיעו לגבעת אולגה.אימא שלי לאחר יומיים אימא שלי היו לה צירים בשעה 2 בלילה קראנו לשכנה שלנו תרה (אסתר) אורפלי ויילדה את אימי שילדה בת . לאחר מכן הסיעו את אימי והתינוקת (אחותי) לבית חולים הלל יפה בחדרה"

פה

"